ההסבר המדעי: מדוע אנו לא לומדים מכשלונות

אם אתם מרגישים שנדונתם לחזור שוב ושוב על אותן טעויות, הרי שכעת יש הסבר לכך: תאי המוח יכולים ללמוד מחוויות שונות רק כשאנו עושים צעד נכון, אך לא כשאנו בוחרים בצעד שגוי.

חוקרים, ממכון מסצ'וסטס לטכנולוגיה, הצליחו בפעם הראשונה ליצור "תצלום בזק" ייחודי של תהליך הלמידה, המראה כיצד תאים בודדים משנים את תגובתם בזמן אמת בתגובה למידע על פעולה נכונה ופעולה שגויה.

החוקרים הצליחו להראות כי תאי המוח עוקבים אחר התנהגויות ובודקים אם היו מוצלחות או לא. במסגרת המחקר, כשהתנהגות מסוימת הייתה מוצלחת, התאים הפכו מכוונים יותר למה שבעל החיים למד. לאחר כישלון, לעומת זאת, נראה שינוי קטן ביותר במוח, או כלל לא, וכן לא זוהה שיפור בהתנהגות.

המחקר שופך אור על המנגנונים העצביים הקושרים בין משוב סביבתי לגמישות עצבית - היכולת של המוח להשתנות בתגובה לחוויה מסוימת. למחקר יש השלכות לגבי הבנת דרך הלמידה שלנו, והבנה וטיפול בהפרעות למידה.

הצלחה מתגמלת

הקופים שלקחו חלק בניסוי קיבלו משימה של צפייה בשתי דמויות מתחלפות על מסך מחשב. בתמונה אחת, בעל החיים זכה לגמול כשהפנה את מבטו ימינה. בתמונה האחרת הוא אמור היה להתבונן שמאלה. הקופים השתמשו בניסוי וטעייה כדי לגלות אלו דמויות רמזו על אלו תנועות.

החוקרים גילו כי בין אם התשובות של החיות היו נכונות ובין אם שגויות, אותות בחלקים מסוימים של המוח הגיבו במשך מספר שניות בהתאם להשלכה שהייתה לתשובות. הפעילות העצבית שבאה אחרי תשובה נכונה וגמול, סייעה לקופים להצליח יותר בניסוי הבא.

במקרים בהם הקופים ענו נכון, "נדלק" אות במוח שאמר "עשית את הדבר הנכון". מיד לאחר שניתנה תשובה נכונה, תאי העצב עיבדו מידע בצורה חדה ויעילה יותר והסבירות שהקופים יענו על השאלה הבאה בצורה נכונה גם היא עלתה. לעומת זאת, לאחר מתן תשובה שגויה, לא נראה כל שיפור. במילים אחרות, רק לאחר הצלחות, ולא לאחר כשלונות, המוח עיבד את המידע והתנהגות הקופים השתפרה.

השפעה בשבריר שנייה

האונה הפרונטלית "מתזמרת" את המחשבות והפעולות בעוד שמערכת הגרעינים הבזליים (basal ganglia) קשורה לשליטה מוטורית, להכרה ולרגשות. המחקר הנוכחי מראה כי לשני אזורים אלו במוח, שכבר זמן רב קיימת השערה כי הם משחקים תפקיד בלמידה ובזיכרון, יש מידע זמין כדי לבצע את כל החישובים העצביים הנדרשים ללמידה.

האונה הפרונטלית ומערכת הגרעינים הבזליים, מחוברים האחד לשני ולשאר המוח, ועוזרים לנו להבין וללמוד קשרים מופשטים על-ידי יצירת אותות עצביים קצרים כשתגובה היא נכונה או שגויה. החוקרים לא הבינו עד כה כיצד פעילות ארעית זו, הנעלמת תוך פחות משנייה, משפיעה על פעולות המתבצעות מאוחר יותר.

החוקרים גילו פעילות בתאי עצב רבים בשני אזורי המוח ופעילות זו שיקפה את העברת או הסתרת הגמול שנמשכה מספר שניות, עד לניסוי הבא. תאי עצב בודדים בשני האזורים העבירו מידע לגבי תוצאה חזקה ויציבה במשך 6-4 שניות, וכך מתחו את מסגרת הזמן בין הניסויים.

הסלקטיביות בתגובה הייתה חזקה יותר בניסוי נתון אם הניסוי שקדם לו הביא עימו גמול, וחלשה יותר אם הניסוי שקדם לו היה שגוי, בין אם החיה רק למדה את הקשר ובין אם כבר הייתה בקיאה בו.

לאחר תשובה נכונה, הדחפים החשמליים שהגיעו מתאי העצב בכל אחד מאזורי המוח היו חזקים יותר והעבירו מידע רב יותר. שיעור "היחס רעש לאות" השתפר בשני אזורי המוח. התגובה החזקה יותר הביאה אותם לכך שיבצעו את הניסוי הבא בצורה נכונה גם כן. ממצאים אלו מסבירים ברמה העצבית מדוע אנחנו לומדים יותר מהצלחות מאשר מכשלונות.