באוקטובר יצאו ילדים למסע מרגש ומדהים שכולו כיף וחוויה. היה תהליך מקסים, כל אחד מהם למד המון על עצמו. חידה: מי שרה "ים של דמעות" במסיבת הסיום, ולמה זה לא מרגש כמו ב־2003?
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
ב"קשת" מבטיחים בשבוע האחרון בפרומואים ש"האח הגדול" עומד לעצור את הזמן. עד שזה יקרה, מנסה הזכיינית לעצור אותו באמצעות כוח הדמיון. בדמיונה של "קשת" ילדים שרים בקולות רכים וצלולים, שרית חדד בחאפלה בנתניה, אנאל שרה "ים של דמעות" והדר מגיח מאחורי הקלעים כדי לומר "אני אנגב לך את הדמעות", זו טלוויזיה רלוונטית ב־2015. חבל שהכל כבר קרה, וקרה, וקרה, וקרה, וקרה, ושום דבר שקורה באירוע גמר מוקלט מראש וערוך לא יכול ליצור טלוויזיה מקורית ומרגשת - גם אם צביקה הדר יגיד שהוא מתרגש לפני ואחרי כל ביצוע (כפי שהוא עושה על אוטומט, ברור). הנהר הוא לא אותו נהר, והדר הוא לא אותו הדר. וגם אנחנו לא.
מסחטת הדמעות הילדותית של "בית הספר" עבדה לאורך העונה בצורה חלקית. בימים הקשים היתה נחמה בטלוויזיה הנאיבית, המפרגנת, האסקפיסטית הזו. ביקום של "בית הספר למוסיקה", כולם תמיד מחייכים ושמחים, מחבקים ומתמוגגים, מוחאים כפיים ונהנים. ביקום הזה אין מקום לביקורת, רק למחמאות. במסיבת הסיום הביצועים זכו לשבחים שנעו בין "בראבו" לבין "יפה - פסיכי"(?) והציונים נעו בהתאמה מ"טוב מאוד" ל"מצוין". בעולם שבו הז'רגון מכובס, אין לומר "גמר" ואין לומר "זוכה". כלומר, עוזיה צדוק לא זכה בעונה, אלא הוא נבחר לשאת בתואר "התלמיד המצטיין של העונה". בעולם הזה גם אין לומר "משחק מכור", ולכן הדר התנסח כמי שהתייעץ עם מספר עורכי דין, "יש לנו בבית הספר מגוון של ילדים, חלקם מנוסים, חלקם מנוסים פחות". שזו דרך יפה לומר, "הפייבוריט שלנו מתחילת העונה הוא זמר בעל רזומה מוכח, עם מערך שלם מאחוריו". השם רצה, השם ניצח.
צדוק הוגדר "ילד הפלא החדש של ישראל" הרבה לפני שנפתחו שערי בית הספר, ותעיד קבוצת המעריצים שלו בפייסבוק, שאוכלת את זו של אגם בוחבוט (מה זאת אומרת מי זו? מצטיינת מחזור ב' של בית הספר, כמובן). הביצוע של צדוק במסיבת הסיום ל"כשהלב בוכה" אשר הוקדש לדודו, חלל צה"ל, היה ביצוע אדיר אבל לא נפל מזה של כמה מחבריו לכיתה. כמו צדוק, גם אברהם דהאן והאחים כלטוב קיבלו 3 "מצוינים" מהמנטורים, אז למה בכל זאת צדוק זכה? ומדוע הזכייה הזו, יותר מכל זכייה אחרת, מותירה טעם רע בפה?
לאחר היוודע הבחירה בו, הודה המצטיין של המחזור לפי הסדר, להורים, לכל המשפחה, "להפקה המדהימה הזאת", למורים ולמורה גאון, ולבורא - "תודה ענקית לאלוהים שהביא את הקול הזה". אמן. המסיבה נחתמה בדואט משותף לצדוק ולגאון, כמקובל ברגעי שמחה. את הזכייה וידאה "ההפקה המדהימה הזאת", באמצעות חברי "הוועדה הפדגוגית" - אסופה תמוהה הכוללת אנשי תעשיה אנונימיים ואנשי תעשייה וונאבי (אתם רשאים בהחלט לשאול איזו תעשייה). דרך קולותיהם המהווים 90 אחוז מהציון הסופי קיבל צדוק את התואר, את הפרס ואת הכבוד המלווים בזכייה. הפרס האמיתי שלו הוא החשיפה בערוץ 2. חבריו המפרגנים למחזור ג' יגלו ממש בקרוב שבתום השידורים הם לא מעניינים יותר איש מאנשי "ההפקה המדהימה הזאת", וצדוק יגלה מה קורה בהמשך המסע הערוץ־שתיימי המרגש והמדהים, שכולו כיף וחוויה.
