בעשרים השנים האחרונות, כבשו מרכזי הקניות והקניונים את ליבו ואת כיסו של הצרכן הישראלי, אשר אוהב את השפע המבחר ואת החנייה הנוחה.
מרכזי קניות אלו הפכו ליותר מסתם מקום קניות, אלא גם למרכז תרבות ובידור ואף למרכזי העשרה לגיל הרך, דבר אשר משמש מקור השראה ללא מעט מחקרים סוציולוגים.
בעלי המרכזים המובילים הם עזריאלי, מילסרון, ישפרו, וביג, אשר מנהלים מרכזים אלו ביד רמה ומנצלים את המיקומים הטובים אשר בבעלותם לגבות סכומי עתק עבור שכר הדירה והניהול, דבר אשר
משאיר את המגרש בעיקר לגופים החזקים כמו פוקס למגוון מותגיו, הוניגמן, זארה, קסרטו, רנואר, סופר פארם, גולף, אוריג'ינלס,
מחסני חשמל ותאורה, קרביץ, סטימצקי, צומת ספרים, מקדולנדס, ארומה, קפה גרג, רולדין, קפה קפה ועוד.
השארת המגרש לגורמים אלו, אכן מבטיחה במידה מסוימת ביטחון כלכלי ויציבות לטווח הקצר, אולם אינה לוקחת בחשבון את העובדה
ששיכפול שכזה גורם לשיעמום ולחוסר עניין - מצד הצרכנים, אשר מתחילים להדיר את רגליהם ממרכזים משעממים אלו ומעדיפים מקומות יותר מעניינים ובעיקר את האינטרנט.
לא במקרה
אין ספק שלהיות מנהל שיווק של מרכזים אלו הופך להיות תפקיד יותר ויותר חשוב - אולם כמו תמיד, הפתרון אינו מסובך כלל ועיקר - אך דורש שינוי קל "בדוקטרינה הקיימת".
על-מנת להפוך מרכזים משעממים אלה יש להקצות שטח לדברים חדשים, אשר יגוונו את הקיים ויוסיפו לו עניין, גם במחיר של שכר דירה ונוחות לטווח הקצר.
בוודאי אתם נתקלים במרכזים אלה בירידי אוכל, בזארים וסדקית.
מדוע הם נמצאים במרכזים גדולים שכאלה? האם המבחר במרכזים אלו אינו מספיק?! התשובה בגוף השאלה.
נוכחותם של הבזרים (התבלינים), לא באה במקרה, היא באה כי המרכזים הקיימים,
פשוט משעממים.
בזרים וירידים זה דבר נחמד, אולם על-מנת למשוך את הלקוחות, יש צורך בהתחדשות מתמדת ויצירת עניין וחדשנות, באופן משמעותי הרבה יותר.
יש להתייחס לנושא באופן מקצועי ולבחור בכל תחום, גם חנות "
אחרת", דבר אשר
יתבל את הקיים וידיר את האחידות והשבלונה הנוכחית.
השארת המצב הקיים כפי שהוא, ימשיך להרחיק את הלקוחות ממרכזים אלה, יגדיל את הוצאות הפרסום, יעלה את שכר הדירה ובסופו של דבר יגרום לחלק מהמרכזים אף להסגר.
הידעתם? ישנן רשתות מזון באירופה, אשר מאפשרות לספקים חדשים להציג את מוצריהן בראש גונדולה (במיקום טוב) למשך תקופה ובמידה והמכר משביע רצון הן מוסיפות אותו למגוון הרשת.
