דבר אחד בטוח: המערב יהיה פרוע מתמיד

בכתבה הקודמת דיברנו על תופעת הפציעות שהרסה קצת את הכיף עבור האוהדים בשנים האחרונות. הפעם נתייחס למאפיין השני לקראת עונת 2015/16 והיא קשורה לעמדת היורש - מיהו הכדורסלן הטוב בעולם כיום. למה כיום? כי התשובה לגבי זהות השחקן הפעיל הטוב ביותר, עונה על שאלה אחרת לגמרי. בכל מקרה, דור הנפילים של המערב, ששלט בליגה מאז תחילת המילניום, הולך ונעלם. ב-1999 יצא לעבדכם הנאמן לראות בניו יורק את סן אנטוניו ספרס ודאלאס מאבריקס מגיעות העירה, עם שניים מהשחקנים הטובים ביותר ב-NBA במשך עשור וחצי.

אז נכון, דירק נוביצקי כבר מעבר לשיא, אבל בתקופות הטובות שלו, היה לו קייס. וטים דאנקן? אם תשאלו את גרג פופוביץ' הרי שהוא עדיין השחקן הטוב ביותר בליגה (מספר טבעות האליפות יעידו על כך). אה כן, יש את קובי בראיינט שעדיין נמצא כאן וממש נעלב מדירוג השחקנים האחרון של ESPN שהציב אותו במקום ה-93, עד שמייקל ווילבון, הפרשן שנחשב למקורב אליו, יצא נגד הדירוג אותו מארגנת הרשת עבורה הוא עובד. אבל הגווארדיה הוותיקה יצאה מהדיון מזמן, כי בשנים האחרונות השאלה לגבי זהות השחקן הטוב בעולם סיפקה תשובה זהה.

מייקל ג´ורדן. כל כך הרבה מועמדים לתואר היורש

אז לברון ג'יימס הוא היורש הטבעי, והוא עצמו גם הצהיר על היותו הכוכב הגדול בתבל במהלך הפלייאוף האחרון (שהוסיף לו עוד כמה נקודות זכות אגב). אבל בקיץ שמענו מספר שחקנים נוספים שטענו באופן גלוי כי הם הטובים בליגה - כולם במערב. קווין דוראנט הוא טוען לכתר לגיטימי ואמר פחות או יותר את אותם דברים לפני שבועות ספורים. גם ג'יימס הארדן הצהיר לא מזמן שהוא הדבר האמיתי, בעוד הפרשנים בכלל מתלהבים מאנתוני דייויס, שהופך להיות שחקן שלם יותר, או מכריס פול - הפוינט גארד הטוב ביותר, שהרי זו העמדה החשובה ביותר בכל קבוצה, לא?

בכלל, מה הקטע בלהצהיר על עצמך כשחקן הטוב בעולם? איך זה בדיוק עוזר לך או לקבוצה שלך? אותנו זה לא ממש מעניין, אלא רק מוסיף תיאבון לקראת הקפצת הכדור הראשונה. ובכל מקרה, את התשובות נקבל כנראה רק לקראת הפלייאוף, כך שעד אז, כדאי להתעסק בעונה הסדירה. אז כמו שכבר הספקתם להבין, מספר שחקנים החלימו מפציעות, מספר קבוצות ערכו שינויים עמוקים בסגלים ובצוות המאמנים, והגיע הזמן לדרג את הליגה - והפעם את המערב. סדר דירוג הקבוצות הוא בעצם ההימור שלנו, אז יאלה מתחילים.

אנתוני דייויס. הפרשנים מסמנים אותו כמועמד רציני לתואר ה-MVP

הבית הצפון-מערבי
אוקלהומה סיטי הולכת לקראת עונה חשובה, פורטלנד התפרקה וכל היתר נמצאות בשלבים שונים של תהליך הצערה.

אוקלהומה סיטי - העונה אולי הכי חשובה של הת'אנדר מאז שהקבוצה הגיעה לאוקלהומה סיטי. קווין דוראנט בדרך לסיים חוזה בסופה, וצריך הרי לעשות הכל כדי לשכנע אותו להישאר. דוראנט עצמו מגיע רעב אחרי שנה שבה בקושי שיחק, כשבהיעדרו הפך ראסל ווסטברוק למפלצת שכל הזמן ידענו שהוא (תראו מה קרה לג'יימס הארדן כשהוא יצא מהצל של KD). את עמדת המאמן ירש בילי דונובן מסקוט ברוקס והת'אנדר נראים מוכנים כדי לכבוש את המערב בחזרה. הזדמנות אחרונה בהחלט.

יוטה - גורדון הייווד, דריק פייבורס, קצת טריי ברק והרבה רודי גובר, הפכו את הג'אז לאחת הקבוצות המרעננות בעונה שעברה. אין סיבה שהטרנד הזה לא יימשך.

גורדון הייוורד. חלק מהמהפכה המרעננת ביוטה (רויטרס)

מינסוטה - קווין לאב? מי? הטימברוולבס הולכים להפוך לאחת מהפתעות העונה. שיתוף הפעולה המסקרן בין אנדו וויגינס וזאק לאבין, לרוקי המבטיח קרל אנתוני אנתוני טאונס מצד אחד. ניקולה פקוביץ' וריקי רוביו מצד שני. השאלה כמה מהר יתאוששו מטראומת מותו של הנשיא והמאמן פליפ סונדרס.

דנבר - לנאגטס יש חסרונות בולטים בעמדות הפוינט-גארד והסנטר, אבל היי, דנילו גאלינרי וקנת פאריד עדיין כאן. עמנואל מודיי, רוקי צעיר, ייכנס לנעליים של טיי לוסון. סך הכל קבוצה נחמדה.

פורטלנד - הבלייזרס החליפו את כל הקבוצה בקיץ, להוציא את דמיאן לילארד. על באטום, אפללו ולופז כבר קראתם, על למרקוס אולדריג' תקראו עוד מעט. בקיצור, בנייה מחדש לקראת פרי-אייג'נט ודראפט.

דמיאן לילארד. נשאר בודד בפורטלנד (רויטרס)

הבית הפאסיפי
עומרי כספי ישחק בבית בו נמצאות שתיים משלוש הקבוצות החזקות בליגה, ועוד קובי בראיינט כועס אחד. כיף, לא?

לוס אנג'לס קליפרס - לעניות דעתי מדובר בטוענת לגיטימית לכתר, ובטח בקבוצה הכי מוכשרת שהקליפרס אי פעם העמידו. דוק ריברס רמז כי זו אולי תהיה העונה האחרונה עם הבסיס הקיים, במידה והקבוצה שוב לא תממש את הפוטנציאל שלה. לכריס פול, בלייק גריפין ודיאנדרה ג'ורדן נוסף באמצע העונה שעברה אוסטין ריברס משופר, שהעובדה שהוא משחק תחת אביו, הפכה אותו לשחקן מצויין. בקיץ הלך ריברס האב על שלושה כוכבים סופר מוכשרים, אך עם הרבה אגו - ג'וש סמית', לאנס סטיבנסטון והחבר הקרוב שלו, שהוא גם ווינר בלתי נגמר, העונה לשם פול פירס. אם הכל יתחבר, הקליפרס יהיו מפחידים השנה.

גריפין, פול וג´ורדן. יעשו את קפיצת המדרגה? (רויטרס)

גולדן סטייט - קבוצה אלופה עם סגל כמעט זהה, רק מעט בוגר ומנוסה יותר. כל מילה מיותרת. אבל רגע… כל האחרות הרי התחזקו וכולם ירצו להוכיח שהאליפות של גולדן סטייט, שהסתמכה בגדול על הגנת לחץ, הנעת כדור מהירה והרבה שלשות באחוזים גבוהים, פרמטרים שקשה להחזיק לאורך זמן - היתה מקרית.

סקרמנטו - והנה הגענו לעומרי כספי, שהשנה שוב מוצא את עצמו בקבוצה עם הרבה פסיכים, במובן הטוב של המילה (בערך). דמארקוס קאזינס נשאר, רודי גיי גם, אבל אליהם התווסף מי שאמור היה לעשות סדר בבלאגן, ראג'ון רונדו. אלא שזה רק הגיע וכבר הספיק להתעמת עם הצוות המקצועי. מבחינת כספי, עצם החתימה על החוזה החדש בקיץ, מוכיחה שהקבוצה עדיין בונה עליו ומקווה שיביא איתו את מה שהביא בעונה שעברה בכמויות - אנרגיה וכימיה עם המקום והקבוצה בה הוא בעצם התחיל את קריירת ה-NBA שלו.

כספי הוכיח עד כמה הוא מוערך בסקרמנטו, עם הבאתם של קאזינס ושחקנים נוספים למחנה אימון בישראל, בתקופה שבה המדינה שלנו לא תמיד זוכה לכותרות חיוביות. "אני עדיין נרגש כשאני חושב על הספסל שלנו", אמר המאמן ג'ורג' קארל, אחרי משחק הכנה בו קלע הישראלי 17 נקודות לפני כשבוע. "אנחנו איכשהו תמיד מוצאים שם משהו. איזה חלק שהיה חסר לנו עם החמישייה הראשונה". קארל כמובן, התכוון בעיקר לכספי כמובן, שתמיד מוצא דרך לעורר את המשחק של הקינגס.

כספי. נותן ערך מוסף לסקרמנטו

אם בשתי עונותיו הראשונות בסקרמנטו, כספי העמיד ממוצע של 9.4 נקודות ב-24 דקות, הרי שמהרגע בו הוא עזב את בירת קליפורניה, הממוצעים ירדו דראסטית. גם כשחזר לקינגס לפני שנה לא הכל עבד בדיוק כמו שצריך. רק עם החתמתו של קארל, כספי (ביחד עם כל הקבוצה) התעורר והתחיל לשפר ממוצעים (46.2 אחוזים בקליעות מעבר לקשת מאז), בדרך לעונה שהזכירה ימים יפים עם 8.9 נקודות ב-21.1 דקות למשחק ו-19 הופעות בחמישייה. בקיץ, למרות הפסד מביך אחד בשלב הבתים ומשחק ההדחה בידי איטליה, ראינו שהביטחון חזר לו גם במדי הנבחרת. רק שימשיך כך.

לוס אנג'לס לייקרס - תהליך הבנייה בו נמצאת הקבוצה השנייה של לוס אנג'לס (התרגלתם?) נמצא עדיין בשלב ראשוני, אבל גם די מבטיח. ג'ורדן קלרקסון הראה ניצוצות בעונה שעברה, וג'וליוס רנדל, שנפצע לפני שנה, נראה טוב בינתיים במשחקי ההכנה. רוקי'ס כמו לארי נאנס ג'וניור, דיאנג'לו ראסל ואפילו מרסלו הוארטס מיודענו (בן 32 אבל עדיין רוקי), מתכוננים לעונת טובה שתסדר קרקע פוריה להבאה אפשרית של דוראנט בקיץ הבא. קובי בראיינט כבר בן 37, אבל עדיין מחזיק בשליש מהפיירול בקבוצה, גם אחרי הבאתם של לו וויליאס ורוי היברט (פעם הסנטר הכי מבטיח בליגה, וכיום… בלייקרס… נו).

קובי בראיינט. חוזר לעניינים (רויטרס)

פיניקס - הסאנס הביאו את טייסון צ'נדלר, החזירו לליגה את סוני ווימס ושכנעו את מירזה טלטוביץ' לארוז מזוודות ולהגיע לאריזונה. הבעיה היא שאחרי שויתרו על גוראן דראגיץ' בעונה שעברה זה יספיק להם אולי לגרד 40 ניצחונות, לא יותר.

הבית הדרום-מערבי
הבית המכונה 'טקסס וכל השאר', שוב יציג לפחות שתי מועמדות לאליפות ממדינת הנפט של אמריקה. דאלאס אמנם נחלשה, אבל ניו אורלינס היא פאוורהאוס חדשה, וממפיס תמיד היתה חתיכת קבוצה.

יוסטון - לא בטוח עד כמה קבוצה שיש בה את ג'יימס הארדן ודווייט הווארד צריכה חיזוק, אבל השניים בכל זאת קיבלו את טיי לוסון התזזיתי מדנבר. יש מועמדת.

הארדן. חייב לבסס את טענתו להיותו הטוב בעולם

ניו אורלינס - אנתוני דייויס ממשיך להשתפר ולהפוך לשחקן שלם יותר ועם אלווין ג'נטרי על הקווים, הוא מועמד לגיטימי ל-MVP ולתואר שחקן ההגנה של השנה. הוא כנראה ייקח רק אחד מהם, אבל אם זה יקרה, המשמעות היא שהפליקנס הם כח משמעותי במערב.

ממפיס - האם זו העונה האחרונה שבה נראה את מייק קונלי, מארק גאסול, זק רנדולף וטוני אלן? הבסיס של אחת הקבוצות הטובות בליגה בשנים האחרונות, חייב לעשות את קפיצת המדרגה העונה.

סן אנטוניו - אולי הקבוצה שהתחזקה בצורה הכי רצינית בקיץ, אבל בבית כל כך מטורף, יהיה קשה לספרס לתפוס את אחד משני המקומות הראשונים. פופוביץ' הרי ייתן מנוחה לשלישייה הוותיקה, במה שמסתמנת כעונה האחרונה של טים דאנקן ומאנו ג'ינובילי. דייויד ווסט ולמרקוס אולדרידג' הגיעו כדי לתת מאסה לאחת הקבוצות החזקות בליגה, שבוודאי תיתן לנו ריצות של 10-11 ניצחונות רצופים פה ושם, רק כדי לנוח קצת אחר כך ולהגיע מוכנה לפלייאוף.

שחקני סן אנטוניו. עדיין הפייבורטים במערב (רויטרס)

דאלאס - המאבס נבנו בהנחה שדיאנדרה ג'ורדן מגיע בפגרה, אבל הפרשייה ההיא הסתיימה בצורה רעה עבור מארק קיובן, שלא הצליח לחזק את הקבוצה כמו שצריך ואיבד את טייסון צ'נדלר בשל כך. נוביצקי מתחיל לדעוך ועם קבוצה שנראית חלשה יותר מאשר זו שדאלאס הציגה בשנה שעברה, זה לא יספיק לפלייאוף.