ספר חדש מעלה תובנה חד-משמעית לפיה מעורבות הורים בחינוך הממוסד, אם היא נעשית בדרך נכונה ומותאמת לצורכי התלמיד והמשפחה, תורמת להתפתחות המתבגר בכלל ההיבטים. הספר מבליט את העובדה שמעורבות ההורים בחינוך העל-יסודי צריכה לכלול שמירה על פרטיות המתבגר, הענקת מקום ומשקל לדעותיו ורצונותיו, העמדת המתבגר על מטרותיו העתידיות ועל הקשר בינן ובין הצלחתו בלימודים וסיוע למתבגר בבניית זהותו ‒ כל זאת תוך שמירה על אמון וכבוד הדדיים.
דיון ומפגש בספר 'בין הורים למורים בחינוך העל-יסודי ‒ תמונת מצב והמלצות' יתקיים מחר (יום ג', 27.10.15) מהשעה 08:30 עד 13:30 בבית האקדמיה למדעים בירושלים.
הספר הוא פרי עבודתה של ועדת מומחים בלתי תלויה בראשות פרופ' ציפורה שכטמן, והוא יוצא לאור בימים אלה מטעם 'היוזמה למחקר יישומי בחינוך' של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. המחקר, בהזמנת משרד החינוך, ארך כשנתיים וחצי ונכתב בעצה אחת על-ידי חברי ועדה שכללה תשעה מומחים ממגוון דיסציפלינות. במהלך עבודתה סקרה הוועדה מחקרים, ניירות עמדה ומודלים מהארץ ומהעולם, ונפגשה עם עשרות חוקרים ואנשי חינוך. המחקר עבר שיפוט עמיתים בארץ ובחו"ל והוא מונגש לציבור הרחב באתר היוזמה
בלשונית 'פרסומים'.
החלטה עצמאית
מהספר עולה כי כניסת הילד לגיל ההתבגרות משפיעה לעתים קרובות על המשפחה כולה: שינויים קוגניטיביים ורגשיים שעוברים המתבגרים משפיעים על מערכת היחסים שלהם עם ההורים וכוללים בין השאר שרטוט מחדש של גבולות ומעבר למערכת יחסים שוויונית יותר. בהקשר של בניית זהות הספר מציין את חשיבותה של יצירת אווירה ביתית התומכת בלימודים אקדמיים וממליץ להורים לאזן בין רצונם לגונן על ילדם המתבגר ובין הצורך לאפשר לו להתנסות, ולפעמים אף להיכשל, בקבלת החלטות עצמאית. רמת האוטונומיה שהמתבגר זוכה לה חייבת להיות מותאמת לסביבתו, לחבריו, ליכולותיו ולסיכונים העומדים בפניו.
אמון וכבוד הדדי בין הורים לבין מורים ואנשי חינוך הם גורמים עתירי השפעה על איכות הקשר בין ההורים לבין סגל בית הספר, ועל כן חשיבותם רבה. יחסי אמון וכבוד, מדגישים החוקרים, אינם מובנים מאליהם, ולרוב יש לעמול על פיתוחם. מידת האמון במערכת החינוך בישראל קרובה לממוצע האמון שנמדד במדינות המפותחות, והיא עלתה באופן משמעותי בעשור האחרון, אף כי מן השיח הציבורי הישראלי עולה הרושם שהורים ממעמד הביניים סומכים פחות ופחות על מערכת החינוך.
הספר ממליץ למשרד החינוך לפעול באמצעות חקיקה ראשית ומשנית לקביעת מדיניות ממלכתית בנושא מעורבות הורים, מדיניות שתסדיר את חובותיהם וזכויותיהם של ההורים ושל הסגל החינוכי. החוקרים ממליצים למשרד החינוך להנחות ולעודד בתי ספר לקדם מעורבות הורים וקשר עם הורים. ראוי לציין כי מבחינת קשרים בין בית הספר למשפחה, החקיקה וחקיקת המשנה בישראל דלה בהשוואה למקובל בעולם המערבי.
שותפות אמיתית
פרק מיוחד בספר מוקדש לטכנולוגיות התקשורת החדשות ולשימוש המושכל והזהיר שיש לעשות בהן בהעברת מידע כדי ליצור קשר רצוף עם ההורים. מומלץ לעשות זאת תוך שיתוף המתבגר בכל מקום שניתן וכמובן תוך שמירה על חיסיון. החוקרים מדגישים כי בצד השימוש בטכנולוגיות החדשות (דואר אלקטרוני, רשתות חברתיות וכד'), אין תחליף להמשך קיומן של שיחות אישיות, ביוזמת ההורים והמורים, לאסיפות הורים ולפגישות תקופתיות. המלצה נוספת למערכת החינוך היא שבבואה לאמץ עקרונות חינוכיים ודרכי קשר עם ההורים, תקפיד על רגישות לתרבותם. רגישות כזאת היא תנאי לשותפות אמיתית של ההורים בחינוך ילדיהם בבית הספר.
פרק מרתק ויוצא דופן בספר מציג לראשונה שורת המלצות אופרטיביות במישור המשפטי. כך לדוגמה ממליצה הוועדה לבתי הספר ולהורים, כי בכל הקשור בסכסוכים בתחום החינוך, יבחרו במסלול של הליך גישור וולונטרי, שיתרונותיו גדולים לאין ערוך מאלה של התדיינויות משפטיות פורמליות. הוועדה ממליצה למשרד החינוך לגבש מסמך שיבהיר את זכויותיהם וחובותיהם של ההורים, מסמך שיקבע מה המידע שהמורים חייבים להעביר להורים, איזה מידע אסור להם להעביר ואיזה מידע הם רשאים להעביר בהתאם לשיקול דעתם.
פרק נוסף בספר דן בשיתוף הפעולה המתחייב בין הורים למתבגרים בעלי צרכים מיוחדים ובין מערכת החינוך. נמצא כי יותר ויותר תלמידים בעלי צרכים מיוחדים משולבים במערכת החינוך הכללית. מומלץ כי אנשי סגל בַּמערכת הכללית יעברו הכשרה ליצירה וניהול של קשר מיטיב עם הורי התלמידים המשולבים.
היוזמה למחקר יישומי בחינוך מעמידה לרשות מקבלי החלטות בחינוך ידע מדעי עדכני ומבוקר. ידע כזה חיוני לגיבוש מושכל של מדיניות ולתכנון מיטבי של התערבויות - לשיפור הישגי החינוך בישראל. היזמה הוקמה בשלהי שנת 2003 - מיזם משותף של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, משרד החינוך ויד הנדיב. מתחילת שנת 2010 פועלת היזמה כיחידה של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
קישור לספר.
