מרוץ ההתיישנות לעניין שומות אינו תלוי בידיעתו של הנישום על ההליכים המתנהלים בעניינו, אלא אך ורק בפעולות הפורמליות שמבצע פקיד השומה בתיק. כך קובע (יום ג', 13.10.15) שופט בית המשפט העליון,
סלים ג'ובראן.
כאשר מגיש הנישום דוח ובו שומה עצמית, יש לפקיד השומה שלוש שנים מיום סיומה של שנת המס בה הוגש הדוח כדי לדחותו ולהוציא שומה משלו. אם פקיד השומה אינו עושה זאת בתוך מסגרת זמן זו, נחשב הדבר לאישור אוטומטי של השומה העצמית. הסדר דומה, בן שנה, קיים כאשר הנישום מגיש השגה על השומה שמוציאה רשות המיסים.
השאלה המעשית היא אלו פעולות של פקיד השומה ייחשבו ככאלו העוצרות את מרוץ הזמנים ומעניקות לו זמן רב יותר להוצאת שומה משלו. בשנת 2007 קבע בית המשפט העליון, כי המרוץ ייעצר רק כאשר החלטתו של פקיד השומה נמסרת לנישום. עוד נקבע, כי הלכה זו תחול גם הליכים תלויים ועומדים.
כעת קובע ג'ובראן, כי אם אם הנישום יודע שפקיד השומה פועל בעניינו ועשוי לפסול את שומתו העצמית - אין בכך כדי לעצור את מרוץ הזמנים. הוא מסביר: "יש להבטיח שפקיד השומה יקבל את החלטותיו במועד שנקבע לכך בדין, וכי ישלח אותן אל הנישום בטרם חלף המועד הקובע. המשתנה המכריע הוא פעולתו של פקיד השומה, ללא קשר להתנהגותו של הנישום או לידיעתו האפשרית בדבר קיומה של החלטה בעניינו, אשר טרם ניתנה באופן סופי".
ג'ובראן קיבל את ערעורה של חברת ינקו וייס אחזקות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב וקבע, כי כאשר הוציא לה פקיד השומה שומות בשנת 2007 - הן כבר התיישנו מאחר שניתן היה להוציאן רק עד סוף 2004. המדינה חויבה בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל. השופטים
אורי שהם ו
ענת ברון הסכימו עם ג'ובראן. את ינקו וייס ייצג עו"ד רון דרור, ואת המדינה - עו"ד יורם הירשברג.
