טלי רביבו תבעה את מחסני ריהוט בבית משפט לתביעות קטנות בבאר-שבע שבועיים לאחר שקנתה סלון פגום בסכום של 2,700 שקל. לדבריה, בסלון היו קרעים בארבע פינות, רגל אחת הייתה קצרה ובאמצע הסלון היה שקע. "אי ההתאמה התבררה במועד המסירה והנתבע התעלם מהודעות חוזרות ונשנות עד שהרפד ששלח טען שאינו יכול לתקן".

לכתב התביעה צורפו תמונות שתיארו את הפגמים. רביבו הוסיפה שהגיעה לחנות ובתגובה הנתבע הזמין משטרה.

בכתב ההגנה טען הנתבע שהסלון נקנה מתצוגה ושההובלה נעשתה על חשבונה של רביבו. לדבריו, לאור הקושי בהובלת הסלון ובהכנסתו לדירה היה בקשר עם המובילים ונתן להם הנחיות כיצד לבצע את המשימה, והם התרשלו והאחריות רובצת לפתחם. הנתבע הוסיף שהציע לתקן את הסלון אולם רביבו סירבה, וביקש לדחות את התביעה.

השופט אילן בן דור פסק שהנתבע הפר חובתו למסור סלון תקין. "עדות התובעת נשמעה בהירה ומשכנעת. היא נתמכת בתמונות של הסלון שמצביעות על קרעים ופגמים. עיתוי ההודעה על הפגם ואף עיתוי הגשת התביעה (שבועיים לאחר המכר) תומכים בטענתה שהפגמים היו בזמן המסירה. שוכנעתי שבקרעים אלה לא הבחינה כשקנתה את הסלון. קיומם של פגמים אכן עולה מתמונות שצורפו והנתבע לא חלק על קיומם אלא שהציע לתקנם. מכאן שהייתה הפרת חוזה מצד הנתבע ועליו לפצות בגינה".

כן הדגיש השופט כי מחובת הנתבע, ככל מוכר, למסור נכס כשהוא מתאים למוסכם בין הצדדים וזאת, בהתאם להוראת סעיף 11 לחוק המכר. "התובעת הייתה מוכנה, לפני המשפט לתת לנתבעת הזדמנות נוספת לתיקון שלא צלחה. בשלב זה אין הדין מחייב אותה להסכים לתיקון נוסף".

לטענת השופט, לא הוכח שהמוביל אחראי כלפי רביבו לפי חוזה ההובלה והוא שוכנע שמקור הנזקים אינו בהובלה. "על התובעת להוכיח לא רק את ההפרה אלא גם את הנזק והיקפו ובהקשר זה בפני מחיר הסלון אך גם ברור שנגרם נזק לא ממוני, על-רקע עוגמת הנפש מהסלון הפגום והטיפול בו". בסופו של דבר השופט חייב את הנתבע לשלם לרביבו את התמורה בסך של 2,700 שקל בתוספת 800 שקל פיצוי, על דרך האומדן, בגין טרחה ונזק לא ממוני וכן החזר אגרת משפט, וסך נוסף של 700 שקל בגין הוצאות משפט.