נייס גיא

בשעת לילה שקטה, כשהעולם מתהפך במיטתו, גיא לואל רוכן על שולחן רחב בביתו שבצפון תל אביב ומקפל ניירות בצורת קרנף, פיל וברבור. "יש לי הפרעת קשב, וזה מאוד מרגיע אותי. אני יכול להתרכז בזה שעות. אני חולה על ניירות. מזמין במיוחד מיפן, שישים שקל לגיליון. כל הבית שלי מלא ניירות ברמות שאתה לא מבין. לאשתי בא להרוג אותי".

בדרך אל הקיפול המושלם גולש לואל באתרים ייעודיים, מתכתב בפורומים עולמיים, רוכש קובצי הוראות "עם הסברים ארוכים", תר אחרי ניירות נדירים ב־ebay, ואפילו משתתף בתערוכה הקבוצתית המרהיבה "קיפול בריבוע", של אמני אוריגמי ישראלים, המוצגת החודש בחולון. 

זה קצת ביזארי, תודֶה.

"כשהייתי צעיר השתתפתי בסרט שבו גילמתי מורה לאוריגמי. קראתי המון על הנושא, וזה נדלק אצלי חזק. יש לי ידיים סוּפר מדויקות. אני יודע לתקן דברים, מרכיב את כל האיקאות של המשפחה. יכולתי להיות מנתח מעולה. אשתי אומרת שאם היא היתה צריכה לעבור ניתוח מוח, היא היתה סומכת רק על האצבעות שלי. אם הרופאים היו מנחים אותי מה לעשות, כמובן".

עכשיו הוא עמוק בתת־ענף של האוריגמי שנקרא "אוטומטה" - מנגנונים נעים עם ידיות וגלגלי שיניים, הכל מנייר. "אתה רואה את הלב הזה, שמורכב מהמון גלגלי שיניים ומסתובב על ציר? לקח לי חודשיים. כל גלגל הוא חיתוך של 15 חלקים בסכין יפנית".

החברים שלך יודעים על העניין הזה?

"לאחרונה החבר'ה שלי במכון הכושר התחילו ללעוג לי, שזה כאילו משהו נשי, וזה הדהים אותי. האוריגמי מעולם לא התקשר אצלי למשהו נשי. להפך. רוב ממציאי הדגמים והמקפלים הם דווקא גברים. אני לא מבין למה חושבים אחרת".

לואל (43) נולד וגדל ברמת גן. כבר בתיכון "אהל שם" התבלט בכישרון משחק. אחרי שירות צבאי בתותחנים ובתיאטרון צה"ל למד בבית צבי, והתקבל מייד לקבוצת השחקנים הצעירה של התיאטרון הלאומי הבימה. לתודעה הוא פרץ בסרט הפולחן "חוכמת הבייגלה" מ־2002, ומאז הופיע ללא הפסקה בכל תיאטרון אפשרי, ובעיקר בטלוויזיה. בין מפעלותיו: "טלנובלה בע"מ", "האלופה", "חשופים", "בובות", "כאן גרים בכיף", וכמובן, השיא שאיתו הוא כנראה יהיה מזוהה לנצח - תפקיד קוזו ב"פולישוק".

עכשיו מככב לואל בסידרה החדשה "השוטר הטוב" (מוצ"ש ב־21:00 ב־yes.Comedy וב־VOD), שלא חוששת לשגר חיצי סאטירה אל כחולי המדים. לואל מגלם מפקד תחנת משטרה מטרוסקסואל. בסידרה הוא מתמרח כל הזמן בקרמים, אבל במציאות, הוא אומר, הוא בכלל רחוק מכל מה שקשור לטיפוח. "אם יש משהו שאני לא סובל זה קרמים. אחרי כל טייק, הדבר הראשון שעשיתי היה להעיף את החוחובה הזאת מהיד. אני גם לא מבין כלום באופנה, אשתי קונה לי את הבגדים. אני הולך עם קרוקס וטי־שרט, והיא לא סובלת את זה".

לפחות מהפרקים הראשונים נדמה שהסידרה לועגת למשטרת ישראל.

"אני לא חושב שהסידרה נועדה לעשות קרקס מהמשטרה. אני מאמין שהמדינה צריכה משטרה חזקה ומתפקדת, אבל כמו כולם, גם אני רואה חדשות. וזה מדכא לפעמים. יש משהו מאוד עצוב בריבוי הפרשיות בצמרת המשטרה, אבל בסך הכל, זה מעודד שהתופעות האלו מטופלות. אני בטוח שהמשטרה עושה גם המון דברים טובים, הם פשוט לא תופסים את הכותרות".

איכשהו נדמה שאתה תקוע בטייפקאסט: תפקידים של גבר מהיר חימה ולשון. 

"ככה יצא. לפעמים נדמה לאנשים ששחקנים בארץ בוחרים תפקידים מתוך 500 הצעות שמונחות להם על השולחן. זה לא ככה במציאות. צריך להגיד תודה על כל הזדמנות". 

אז לא תסרב לשום תפקיד? גם לא יגאל עמיר?

"אם התפקיד מספיק עמוק ומעניין, אקח אותו. הייתי מסוגל לשחק גם את יגאל עמיר, למרות שזה היה לי מאוד לא נעים. ישי שליסל, למשל, שדקר את המשתתפים במצעד הגאווה בירושלים. לכאורה אין שום דבר שמצדיק את מה שהוא עשה, הכי קל להגיד 'הוא מפלצת'. אבל הרי מדובר בסופו של דבר בבן אדם. לא אתפלא אם היתה בעבר שלו איזו התעללות מינית. כשחקן אני תמיד מתעניין בשאלה מה הנסיבות שמביאות אנשים לעשות מעשים איומים".

היית מיודד עם דודו טופז, ששיחק איתך בטלנובלה "בובות". התעניינת בנסיבות שהביאו אותו לעשות מה שעשה?

"ב'בובות' ישבנו פעם בין הצילומים, ופתאום איזה שחקן פנה לדודו ושאל אותו איך ההרגשה להפוך ממלך העולם למישהו שאף אחד לא משתין לכיוון שלו. ראית על הפרצוף שלו כמה הוא נפגע. בסופו של דבר הוא ענה משהו לא קשור, אך בדיעבד אנחנו יודעים מה עבר לו בתוך הנפש. זה סיפור כואב ועצוב". 

ניסית לעזור לו?

"לא יודע אם בכלל הייתי יכול לעזור לו. זה יומרני להגיד דבר כזה. אני זוכר שהוא אמר שהוא עושה את 'בובות' כדי שאיזה במאי יראה וייקח אותו לסרט חדש. זה נורא בעיניי. הרי היה לו כל כך הרבה כסף. הוא היה יכול לשכור בעצמו במאי ותסריטאים ולהרים לעצמו פיצ'ר מטורף. אבל היה חשוב לו שאחרים יתרשמו ממנו וייקחו אותו לעבוד".

כשחקן אתה יכול להזדהות עם החרדה שהתהילה תתפוגג יום אחד?

"החרדה שלי היא שלא תהיה לי פרנסה, שלא אוכל לדאוג למשפחה שלי. לא מעניין אותי שלא יזהו אותי ברחוב או שלא יזמינו אותי להשקות. בישראל החרדה הכספית היא החרדה הכי אמיתית שיש". 

דווקא אתה אומר את זה? אתה עובד נון־סטופ.

"כן, אבל זה לא מובן מאליו. אני כבר יודע לזהות מתי מגיעה תקופה קשה: כשאני עושה חמישה אודישנים ברצף, ובכולם אני לכאורה מועמד גבוה, ברור לי שהכל ייפול בסוף כמו דומינו. ובאמת, כל האודישנים נופלים ולא נשאר כלום. היו לי תקופות ארוכות בחיים שלא עבדתי, אפילו שנתיים, וזה לא כיף. גם אני מאלה שרצים אחרי האוברדרפט. שחקן זה לא מקצוע של זרי דפנה. ההופעה בטלוויזיה מטעה. קח, למשל, את 'השוטר הטוב'. הסידרה עולה עכשיו לשידור, אחרי שכבר שילמו לי עליה, אחרי שהפרשתי את המסים ואחרי שכבר ביזבזתי את כל הכסף. השכר בענף הוא לא מה שחושבים".

גם לא לכוכב של סידרה עתירת רייטינג בפריים טיים של ערוץ 2?

"'פולישוק' סידרה אותי כספית בדיוק לתקופת הצילומים. לקח חודשיים לצלם? אז היתה לי משכורת נחמדה לחודשיים. זה כל הסיפור. לכן אני מתפשט על הרבה תחומים במקצוע: הנחיה, הצגות ילדים, תיאטרון מסחרי, רפרטוארי, פרסומות. מה שיביא כסף הביתה.

"כל הביטויים האלה - "כוכב", "סלב" - זה קשקוש. את 'משחקי הכס' עושים בתקציב של מיליוני דולרים לפרק. 'פולישוק' עלתה 200 אלף שקל לפרק. איך ישלמו לכוכבים סכומי עתק?"

אז בשביל מה להמשיך?

"כי אני מאוד אוהב את המקצוע הזה, ואני כבר בגיל שקשה לשנות בו כיוון".

•   •   •

הוא חי כבר 15 שנה עם הפרסומאית דרורית זרמון (48), גרושתו של הפרסומאי אילון זרמון, ולמרות שמעולם לא נישאו, הוא מכנה אותה "אשתי" ("אפילו בתור למשרד הפנים אני קורא לה ככה"). הם מגדלים ביחד את בתם שירה (8). לזרמון עוד שתי בנות מנישואיה הקודמים. אחת מהן, דנה (22), מככבת בימים אלה בסידרת הריאליטי "It Girls".

"אני חושב שהיום מפרקים מערכות יחסים יותר מדי בקלות", אומר לואל. "אני גם בכלל לא מבין את האנשים האלה, שמוכרים את היחסים שלהם בעיתון. אני רואה את עצמי חי עם דרורית עד סוף חיי, אבל גם אם זה חלילה יתפרק, לא תוציא ממני מילה על זה".

איזה מין אבא אתה?

"גם חרדתי וגם פתוח. שירה מוציאה ממני המון. היא ילדה מהממת. חרוצה, חכמה. יש לה חוש דרמטי מעולה, היא כבר מביימת את החברות שלה בבית הספר".

לואל מאובחן כלוקה בנרקולפסיה, הפרעה עצבית המתאפיינת בשיבוש במחזורי השינה והערוּת ובנטייה מוגברת להירדם באופן לא רצוני. מה שאומר שאם מישהו משעמם אותו למוות - הוא עלול להירדם לו מול הפרצוף. "יש לי פרופיל על זה מהצבא. שמתי לב שכששאר החיילים בגדוד היו ערניים אני הייתי מנקר, וכשכולם ניקרו - אני הייתי ער. אז חיברו אותי לאלקטרודות במוח וגילו שאם לאדם רגיל לוקח תשעים דקות להיכנס באופן טבעי לשנת חלום (REM), אצלי זה לוקח רק עשר דקות".

מה זה אומר?

"שאני אוהב לישון, אבל מצד שני, יכולים להיות לי לילות שאיזו שטות תמנע ממני להירדם עד הבוקר. כשאני משתעמם או מאבד מוטיבציה למשהו, אני נרדם בקלות. אבל אל תדאג, לא אירדם תוך כדי דיבור בראיון הזה. אני לא בדרגת חומרה כזאת".

זה עשה לך בעיות בקריירה?

"לכל שחקן יש סיוט שהוא לא מתעורר בזמן להצגה. לי זה קרה פעם אחת, לפני הרבה שנים, בקבוצת הצעירים של הבימה. התקשרו אלי ולא הצליחו להעיר אותי. בסוף עלה במקומי מחליף. זה היה טראומטי, קיבלתי קנס ונזיפות".

לואל נושף על הקפה "אמריקנו" המהביל שלו. כבר חודשיים שהוא לא מעשן ולא נוגע בסוכר, אחרי שהתפרסם כמכור כבד לשוקולד, לממתקים ולסיגריות. "עישנתי כמו מטורף 22 שנה. הייתי בולע טונות שוקולד. זה נס שאין לי כבד שומני. עכשיו החלטתי להפסיק, מרצוני. לא שהרופאים אמרו לי או משהו".

לואל. "באופן כללי אני לא פראייר" // צילום: מאיה באומל בירגר

פייסבוק אין לו, ואת חשבון האינסטגרם האישי הוא פותח רק לעיתים רחוקות. "כל הפייסבוק הזה דורש המון זמן, שאני מעדיף להשקיע באוריגמי. זה מבחינתי נדנוד. אני שומע כל הזמן סיפורים על ההוא שסגרו לו את הפרופיל, וההוא שעקבו אחריו. זה מגעיל לי. לא אוהב מעקבים. אני לא יכול לסבול שעושים 'מאחורי הקלעים' לסידרה או לסרט איתי. מוציא אותי מדעתי שמצלמים אותי בשתי מצלמות, פעמיים, משני כיוונים".

אז לא תסתדר ב"אח הגדול".

"אני בכלל לא רואה ריאליטי. כבר הציעו לי להשתתף בכולם, וסירבתי. זה לא יקרה. אולי רק בשביל סכום משנה חיים. נגיד, שלושה מיליון דולר".

כשאנחנו מדברים על הבחירות האחרונות, נשקף מעיניו לפתע מבט ה"קוזו" המפורסם. זה עם הגבות המתרוממות בבוז, גלגלי המוח שמסתובבים בחריקה והפה שמתעוות לקראת עוד מטח.

"שמע, כמה ש'פולישוק' היתה מופרכת, המציאות יצאה כל כך הרבה יותר מדהימה. קח, למשל, את הסרט התיעודי על בוז'י הרצוג. באמת, מי עם ראש על הכתפיים היה מסוגל לייעץ למועמד שלו לקחת חלק בסרט מביך כל כך, שמוציא אותו ככה? אפילו קוזו לא היה חושב על דבר כזה. אם מישהו היה מכניס את זה לעלילה של 'פולישוק', היית אומר שזה לא אמין.

"אבל יש שאלות עוד יותר קשות: איך מסתנן אחד כמו אורן חזן לתוך מפלגה? איך זה קורה? זה מחרפן אותי. הרי כולנו רוצים להאמין שעדיין יש איזושהי מסננת מכובדת, שלא כל אדם מהרחוב יכול למצוא את עצמו בבית הנבחרים".

למה שלא תרוץ אתה לכנסת?

"חס וחלילה. בגלל קוזו, אנשים טועים לחשוב שאני מאוד מבין בפוליטיקה, אבל אני מתרחק מזה כמו מאש. שונא פוליטיקה ושונא פוליטיקאים. זה מקצוע מגעיל בעיניי יותר מאשר משחק. לשחקנים יש לפחות לגיטימציה להעמיד פנים. אני משתגע מההתנהלות של פוליטיקאים בימינו. הרי הכל מצולם היום ומשודר, ואי אפשר להתכחש להבטחות שנתת מול מצלמות. ועדיין, מפרים הבטחות חופשי. כחלון היה מבחינתי הקש ששבר את גב הגמל, עם הבריחה שלו מהעיסוק בגז. אם גם הוא הגיע למקום הסרוח הזה, מה עוד נשאר?"

•   •   •

בגלל הדמויות שהוא גילם, יצא ללואל דימוי של אדם שכדאי לברוח מלהבי הסכינים שלו. במציאות הוא בכלל טיפוס חביב וכובש.

"לצערי, בתקשורת תמיד מוצאים דרך להוציא ממני ציטוטים מגעילים שלא אמרתי. לפני שלוש וחצי שנים נשרף לי האופנוע באמצע נסיעה באיילון. מישהו ממכונית סמוכה עשה לי סימנים, אבל לא הבנתי אותו. אנחנו על 100 קמ"ש, והוא מסובב את החלון וצועק לי: 'אתה עולה באש!'. כשהבנתי עצרתי מייד - ותוך דקה וחצי האופנוע היה ערימה שחורה על הכביש. משהו מפחיד. אחרי התקרית ראיינו אותי ואמרתי שהייתי בטוח שהאיש במכונית מסתלבט עלי, ושלא הבנתי את האזהרה שלו. ואז אני פותח את הראיון, ומה אני רואה? ציטוט: 'הייתי בטוח שזאת עוד הטרדה שגרתית של אדם רגיל בכביש'. הטוקבקים קרעו אותי, ובצדק. הוציאו אותי הכי מתנשא. אבל אני מוכן למות כאן ועכשיו אם אי פעם אמרתי את המשפט הזה.

"אחרי כמה חודשים, באייטם אחר, איזה טוקבקיסט כתב: 'חבל שהוא לא נשרף חיים'. אז אני יודע שאני מעורר תגובות ושאנשים לא אדישים אלי, אבל רבאק, גם אם תחבר את כל העוולות שעשיתי בחיי, כולל ביום כיפור, לא תגיע לאחל לי להישרף חי באיילון. על היטלר צריך לכתוב דבר כזה, לא עלי. זה היה ציון דרך ביחס שלי לטוקבקים. הבנתי שלכל אדם יש את הדעה המחורבנת שלו. אני יכול להיעלב מזה, אבל בסופו של דבר, זה אומר משהו אישי על הטוקבקיסט. אולי עקפתי אותו פעם בתור לסופר, לך תדע".

אתה אחד שנכנס לעימותים?

"באופן כללי אני לא פראייר, אבל אני יודע גם לפנות את הדרך. ריבים עוברים לי מהר, אני לא משקיע אנרגיה בלשנוא. אולי זה קשור לעובדה שאני לא אדם נוסטלגי. אין לי חרטות ואין לי מחשבות על העבר. מה שהיה היה - ויאללה, הלאה".

•   •   •

בשנים האחרונות לואל חבר בוועד המנהל של ארגון השחקנים בישראל (שח"ם). במסגרת פעילותו היה שותף לסידרת קמפיינים מוצלחים שהסדירו את תנאי העסקתם של שחקנים, הגבירו את המודעות למניעת הטרדות מיניות על הסט ופעלו לעיכוב פרסום מוקדם של שמות אמנים החשודים בפלילים, בטרם ננקט נגדם הליך משפטי ("היו כותבים על שחקן מסוים שהוא חשוד בשימוש בסמים, ובסוף התברר שזה קשקוש, אבל החיפוש עליו בגוגל ישאיר אותו לנצח עם החשד").

בימים אלה הוא שקוע בקמפיין "אחוז לנשמה", שמנסה לשכנע את האוצר לייחד אחוז אחד מתקציב המדינה לתחום התרבות, "כנהוג ברוב המדינות המתוקנות במערב". לפני שבועיים שיגרו לואל וחבריו מסרונים מתוקשרים ברוח זו לטלפון הנייד של השר כחלון.

"אני משתדל לתת את התרומה הקטנה שלי, אבל לצערי אני לא עושה מספיק, לא מארגן מחאות. אני מנסה לשכנע שהשקעה בתרבות היא השקעה שמחזירה את עצמה. הנתח הכולל אצלנו לתרבות הוא קצת יותר מעשירית אחוז מתקציב המדינה, וזה לא טוב".

איפה אתה עומד בעימות החזיתי של אנשי רוח מול שרת התרבות, מירי רגב?

"לדעתי לא צריך להילחם בה. היא בולדוזר, וצריך לרתום אותה לכיוון שלנו, לא להתנגח בה. כל העניין נסחב למקום לא נכון, אלים. בבסיס אי אפשר להתכחש לזה שיש גם אמת במה שהיא אומרת. אתה לא מצפה משום חברה שתממן קמפיינים שליליים נגדה. צריך להוריד את הלהבות ולאחד כוחות. כולנו נרוויח מזה".

גילמת בעבר דמויות של הומואים. מה דעתך על מה שקורה לאחרונה סביב הקהילה הלהט"בית?

"עוד לפני הדקירות היתה לי אי נוחות עם כל מצעדי הגאווה. לתחושתי, לא צריך לדחוף את זה לפרצוף. תמיד אמרתי להומואים, אנחנו ב־2015, החברה כבר מקבלת אתכם, אז בשביל מה לצעוד? זה נראה לי יותר מזיק ממועיל, כי במקום לכבד את הקהילה, רואים כל מיני עירומים רוקדים באמצע הרחוב. הרגשתי שזה יוצר אנטי, שהם מפסידים מזה. הדקירות הבהירו לי עד כמה החשיבה שלי היתה מטומטמת. כמה חושך יש בצד השני. זה שיכנע אותי שצריך לעשות עוד יותר מצעדים, ובכל מקום שאפשר. להשאיר את הקהילה כל הזמן בתודעה, אולי זה ינער את כל החשוכים".

ב"השוטר הטוב". "אם יש משהו שאני לא סובל, זה קרמים" // צילום: באדיבות yes

לואל מתנער מתדמית "החתיך ההורס". "אני לא חושב שאני יפה, ואני לא דוגמן. אין לי רגשי נחיתות לגבי המראה, אבל אני לא עף על עצמי. אני לא יהודה לוי, ואף פעם לא הייתי במקום הזה. תכלס, אם מחפשים ללהק חתיך־על, יש הרבה יותר שווים ממני. יש לי מלא שערות לבנות, למרות שהראש עדיין מלא, טפו טפו".

כבר יש מחשבות על הזדקנות?

"בגיל שלי אתה מבין שהדרך היא רק לכיוון אחד, וזה מבאס, אבל יש בעיניי משהו יותר עצוב בלא להשלים עם ההתבגרות. כל ההסתרות - פאה, צביעת שיער, ניתוחים פלסטיים, בוטוקס - מיותרות בעיניי. אני אתבגר כמו שאתבגר. אני לא נגד תיקונים קוסמטיים, אבל לרוב זה מביא לתוצאה הפוכה. אם מישהי בת 60 מנסה להיראות כמו בת 16, היא רק מבליטה יותר את הבעיה, לא פותרת אותה".

שמעתי שילדים מתמכרים אליך בשידורים חוזרים של "פה גרים בכיף" בערוץ הילדים. אולי נקבל אותך בסוף כ"סבא גיא".

"אני מאוד אוהב דברים לילדים. מאז ששירה נולדה לא יצא לי לעשות הצגה שמתאימה לה, וזה מאוד עצוב לי. היא לא ראתה אותי על במה".

ילדים מזהים אותך ברחוב?

"באות אלי כל הזמן אימהות בבקשה שאצטלם עם הילד שלהן. אומרות לי, 'הוא מת עליך'. ואני אומר, מה הוא בכלל יודע עלי? הוא מכיר אותי? איזה מת עלי. זה תמיד מצחיק אותי. מוזר לי איך הפרסום נהיה ערך בשביל הצעירים. כולם רוצים להיות מפורסמים. מתנדבים בשמחה לוותר על הפרטיות שלהם". 

אתה מפורסם. מה היית אומר להם?

"אז תקבלו הנחת סלב בהשקה לג'ינס. זה שווה לכם את המאמץ?"

yaakovl@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו