בעוד כחודשיים שגריר ישראל באו"ם רון פרושאור צפוי לסיים את תפקידו, ונדמה שדווקא בעת הזאת על עובדה אחת אין וויכוח: תפקיד השגריר הוא אחד החשובים במאבק הדיפלומטי והתקשורתי.
אבל לא על השגריר הזה אני רוצה לדבר, אלא על השגרירים שבפנים. כולנו. נוכחותה של פונקציית השגרירות הרשמית אינה נותנת לנו את הזכות לשבת בחיבוק ידיים. בעידן הדיגיטלי המילה 'שגריר' ניתנת לייחוס כמעט לכל מי שמחזיק בידיו מכשיר חכם. בזכות החיבור למדיה החברתית, הנגישות למידע והיצע של פרויקטים הסברתיים-חברתיים, כולנו למעשה חלק מהמשחק הדיפלומטי.
תכנית 'שגרירים ברשת' שנלמדת באוניברסיטת חיפה, מוכיחה למשל שבאמצעות הכשרה קצרה וחיבור לאינטרנט ביתי, סטודנט מן המניין יכול להפוך בימינו אנו לשגריר פעיל (לא רשמי). גם משרד החינוך החל בשנה שעברה להפעיל עבור קומץ מתלמידיו קורס חד פעמי על דיפלומטיה והסברה ברשת. היוזמות הללו מבורכות, אבל נדמה שבעידן הנוכחי אינן מספיקות למאבק התקשורתי בעולם.
נחזור רגע לפרושאור. אין ספק שחשוב לבחור במקומו מחליף כריזמטי שייצגנו בכבוד בזירה הבינלאומית. אבל לפני שאנו מצפים ממנו לעבוד עבורנו בגוב האריות העולמי, מן הראוי שנעשה סדר פנימי בתוך הבית, וניצור תשתית להעברת מסרים וחיזוק התדמית של ישראל מבפנים-החוצה. הבסיס לבניית התשתית התקשורתית מתחיל איך לא, באחד השלבים הראשונים של האזרח, קרי בית הספר. כן, התשובה נמצאת במערכת החינוך, נדמה שבעידן צוקרברג יש כללים חדשים. מי ששולט בחינוך שולט בשיח התקשורתי. אחת הסברות היא שיש לשלב לימודי הסברה כחלק ממקצועות הליבה במערכת החינוך. הגיע העת ללמד את הדור הצעיר את רזי העולם הדיגיטלי, שיטות ועקרונות לשיח הוגן ברשת, כלים להעברת מסרים חיוביים ברשתות חברתיות, וגם, רחמנא ליצלן קצת היסטוריה על עולם ההסברה והדיפלומטיה.
כמובן מהלכים מהסוג הזה צריכים להיעשות בבקרה מלאה של אנשי מקצוע ובתכנית סדורה לאורך זמן. אבל אם נצליח להכניס למערכת החינוך תפיסה תקשורתית שכזו, אין ספק שנטיב עם תדמיתה של ישראל לטווח הארוך. תתארו לכם עולם בו בני נוער צעירים מתגייסים למען ההסברה. עולם בו הם עושים מהלכים באופן מקצועי, ומסייעים בהבניית מציאות חדשה וחיובית יותר סביב ישראל. הרי זה לא סוד שבעשור האחרון גוברים הקולות של קבוצות בינלאומיות, הקוראות לשלילת הלגיטימציה מישראל. ולא רק זה, אירועי ההסתה מהשבועות האחרונים בארץ יוצרים כותרות שליליות שמהדהדות בעולם; ודורשות טיפול והתייחסות.
אם לשר החינוך הנוכחי, יהיה קשה להתמודד עם החדרת הרעיון ההסברתי למערכת החינוך, מן הראוי שהרשויות המקומיות בארץ ירימו את הכפפה, וייזמו הדרכות וקורסים רלוונטיים. ואם לא הן, אז תנועות הנוער. אבל הכי טוב שכולם יחדיו יבינו שהסברה של מדינה וקידומה התקשורתי נעשה במקביל במספר ערוצים, כמו כל מהלך שיווקי של מוצר בשוק.
עצם לימוד ההסברה והדיפלומטיה באופן רשמי במסגרות פורמאליות ובלתי פורמאליות לבטח ירחיבו את אופקיהם של התלמידים על ישראל, ויחזקו את תחושת הזהות והשייכות למדינה - ועל זה בטח שכולם יסכימו.
הכותב הוא יועץ תקשורת. בוגר BA בתקשורת שיווקית ממכללת ספיר ולומד לתואר שני MA בתקשורת אסטרטגית ויחסי ציבור באוני' חיפה
