בית המשפט העליון קובע לראשונה (יום ה', 23.7.15), כי מי שמתכנן להגיש תביעה ייצוגית נגד רשות ציבורית - חייב לפנות אליה לפני הגשתה. לדעת בית המשפט העליון, חובה דומה - אם כי בעוצמה פחותה - קיימת כאשר הנתבע-העתידי הוא גורם פרטי. העדר פנייה, נקבע עוד, ישפיע בדרך כלל לשלילה על הגמול שייפסק למבקש ועל שכר הטרחה שייפסק לבא-כוחו.

פסק דינו של המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין עוסק בעיקרו במקרה בו הנתבעת היא רשות ציבורית, וכאמור הוא מעיר שלדעתו אותו הדין יחול במקרה של נתבע פרטי. רשויות ציבוריות, בכובען ככאלו, יכולות להיתבע בייצוגיות רק על גבייה בלתי חוקית, והן רשאיות להודיע על חדילה מאותה גבייה ובכך לייתר את ההליך.

ככל שמדובר ברשות ציבורית, אומר רובינשטיין, חובת הפנייה המוקדמת נגזרת מן הדין המינהלי - שייצוגיות נגד רשויות משתייכות אליו - ולפיו יש למצות את ההליכים מול הרשות לפני שתובעים אותה. הדין המינהלי גם עוסק בביקורת שיפוטית על מעשיה של הרשות, ולכן פנייה מוקדמת אליה היא שיוצרת את המעשה אותו יכול לבקר בית המשפט.


חשיבות רבה לפנייה מוקדמת


במישור של תביעות ייצוגיות בכלל, אומר רובינשטיין כי יש חשיבות רבה לפנייה מוקדמת. פנייה כזו יכולה להביא להסרת המחדל בלא צורך בהליך משפטי, והיא מסייעת בתיחום גבולות המחלוקת ובבירור הטענות העובדתיות והמשפטיות העומדות בבסיס התביעה אם תוגש כזו. לעומת זאת, ממשיך רובינשטיין, אם התובע ובא-כוחו אינם פונים לרשות מחשש שמא היא תסיר את המחדל ובכך תתייתר תביעתם (על הרווח הגלום בה) - הרי שהם פועלים בחוסר תום לב כלפי הקבוצה המיוצגת, דבר הפוסל אותם מלייצג אותה.

"דברים אלה חלים באופן עקרוני כלפי תובענות ייצוגיות כנגד
נתבעים פרטיים וכנגד הרשויות כאחד, אם כי הטעמים הכרוכים ביעילות וחסכון משאבים בוודאי נכונים ביתר שאת כאשר עסקינן בנתבע שהוא רשות", אומר רובינשטיין. "ייתכן שבנסיבות מסוימות העדר פנייה מוקדמת יהווה הפרה של החובות המוטלות על התובע הייצוגי ובא-כוחו גם בתובענה פרטית, ויוכל בית המשפט להתחשב בכך בגדרי ההליך הייצוגי; ואולם אין הדבר בעוצמה נורמטיבית במקרה של תובענה כנגד הרשות, שנקודת המוצא לגביה היא, ככלל, חובת הפנייה המוקדמת".

מכאן עובר רובינשטיין לדון בחשש שמא חובת פנייה מוקדמת תיצור אפקט מצנן, בדמות הימנעות מפתיחה בהליך ייצוגי מחשש שהתביעה תתייתר. הוא פותר בעיה זאת על-ידי קביעת מנגנון מומלץ לתשלום גמול ושכר טירחה אם הרשות הודיעה על חדילה בעקבות הפנייה אליה. רובינשטיין מציע, שככלל - הגמול והשכר ייגזרו באחוזים מן הסכום שגבתה הרשות בשנתיים שלפני התביעה ומן הסכום שנחסך לחברי הקבוצה בשנתיים שאחריה.


קריאה לעגן בחקיקה


עוד אומר רובינשטיין, כי יש למנוע מצב בו הרשות תתעכב יתר על המידה במתן תשובתה לפנייה המוקדמת. הוא אינו קובע מסמרות, אלא רק אומר שחובה על הרשות לענות לפנייה במהירות המירבית, ויש להקפיד על כך יותר מאשר בפניות אחרות לרשות.

השופט חנן מלצר מוסיף, כי אם הרשות לא תענה לפנייה המוקדמת ובינתיים תוגש בקשה לתביעה ייצוגית שלא קדמה לה פנייה לרשות - הרי שהפנייה המוקדמת תיחשב כתביעה הראשונה. אם הרשות תציע לפתור רק את בעייתו הנקודתית של הפונה או שהיא תודיע על חדילה מן הגבייה הבלתי-חוקית, יידרש הסדר בכתב, שיעניק לתובע ולבא-כוחו שכר מסוים והחזר הוצאות. במקרה של חילוקי דעות בנקודה זו, ניתן יהיה להגיש תביעה נגד הרשות.

השופט ניל הנדל, אשר הסכים עם רובינשטיין, העיר שמן הראוי שהמחוקק יקבע במפורש שניתן לפנות לבית המשפט כדי שיפסוק גמול ושכר טירחה במקרים בהם הפנייה המוקדמת לרשות הובילה להודעת חדילה מצידה.

הדברים נאמרו במסגרת החלטתו של בית המשפט העליון להפחית במחצית את הגמול ושכר הטרחה שישולמו בגין בקשה לתביעה ייצוגית נגד תאגיד מי הגליל. הבקשה הוגשה בטענה שהתאגיד גובה מן החייבים ריבית גבוהה מהמותר, ובעקבותיה הודיע התאגיד על הפסקת הגבייה. מאחר שהתובע ובא-כוחו (שהם סדרתיים בתחום זה) לא פנו לתאגיד לפני הגשת התביעה, קבע העליון שהגמול לתובע יוסף אחמד יונס יהיה 5,000 שקל, ושכרו של עו"ד נסאר סאבר - 40,000 שקל. את מי הגליל ייצג עו"ד אלי אליאס, ואת היועץ המשפטי לממשלה - עו"ד יואב שחם.