שתיים וחצי. זו כמות הדקות שלברון ג'יימס החמיץ במשחק של 53 דקות. קליבלנד הצליחה לגנוב הלילה (בין ראשון לשני) את יתרון הביתיות אחרי 93:95 דרמטי על גולדן סטייט, במשחק שני שהלך להארכה, בסדרת גמר שמסתמנת כאחת הטובות והצמודות אי פעם.
בשני המקרים הקאבס איבדו יתרון שאמור היה להספיק, ובשניהם לברון החמיץ הזדמנות להכריע את ההתמודדות עם הזריקה האחרונה בסיום 48 הדקות האחרונות. מעולם לא הלכו שני המשחקים הראשונים של סדרת הגמר להארכה, והפעם זה קרה. רק שהפעם התוצאה הסופית היתה שונה.
 |
| דלבדובה חוגג עם שמפארט (רויטרס) |
|
| |
"איבדנו את האנרגיות במשחק הקודם ולא נעשה את זה הפעם", אמר דייויד בלאט במעט הזמן שניתן לו לשבת עם חניכיו לפני ההארכה. גם מי שאמור היה להיות הבוס שלו, סטיב קר, חזר יומיים אחורה. "בואו נגמור אותם כמו קודם. אנחנו קבוצה יותר טובה", אמר מאמן גולדן סטייט, שרצה מאוד את בלאט כעוזרו בקיץ הקודם. אם להסתמך על תוצאת הסיום, הרי שהדברים של בלאט כנראה חלחלו יותר עמוק. עכשיו עוברת הסדרה לקליבלנד, אבל נדמה ששום דבר עדיין לא סגור.
 |
| בלאט באורקל ארנה. הדברים שלו חלחלו הרבה יותר (רויטרס) |
|
| |
הקרב השני בין שתי הקבוצות (וקרב זו בהחלט מילה מתאימה הפעם), שוב סיפק עבור אוהבי הכדורסל את כל מה שטוב במשחק הזה (לא פלא שהסדרה הזו שוברת שיאי רייטינג בני עשור).
מתח, לחימה, מהלכים יפהפיים ומה לא. ברבעים האחרונים גם קיבלנו אתנחתא קומית עם ההחטאה המצחיקה של מאריס ספייטס (שגם הכשיל את השופט מיד אחר כך), ונזכרנו שוב איפה מסתתרת הבעיה האמיתית שלנו עם ג'יי אר סמית' (והתשובה היא - בקופסה). עבירה טפשית של הניו יורקר לשעבר על האריסון ברנס, סידרה לווריורס קאמבק מדהים. גם רגעים מעוררי מחלוקת של שיפוט ביתי, לא היו חסרים עד להישמע הגונג. תענוג.
לברון עושה היסטוריה
אם יש בכל זאת משהו שונה לגמרי בין שני המשחקים, זו הדרך בה הם התחילו. אם במשחק הראשון לברון ושות' הגיעו כאנדרדוג, הרי שבשני הם כבר היו מוכים לגמרי. קיירי אירווינג עבר עונה אדירה שהתחילה עוד בקיץ שעבר, עם תואר ה-MVP האולימפי עם נבחרת ארה"ב, דרך כל התחנות שהביאו את הקאבס להיכן שהם. כשמתיו דלבדובה נקרא לנוח, השדר הוותיק של ABC, מייק ברין, התפתה לומר שעכשיו קליבלנד משחקת ללא פוינט גארד. מארק ג'קסון מיהר לתקן: "יש להם רכז לא רע שלא יאהב את מה שאמרת. קוראים לו לברון ג'יימס".
 |
| לברון חוגג. עוד הופעה חסרת תקדים שלו (רויטרס) |
|
| |
ואכן, ג'יימס היה הרבה יותר מהסקורר האדיר שהוא בדרך כלל. הסקורר שראינו גם במשחק 1. אחרי אסיסט גדול שלו מצד אחד של הקשת לעברו של ג'יי אר סמית' שהיה בצד השני, עמוק בתוך הרבע השלישי, ג'קסון כבר לא יכול היה להתאפק. "אני לא יודע כמה שחקנים יכולים למסור כדור כזה", אמר הפרשן שהדריך את גולדן סטייט עד לפני שנה, ומי שגם נחשב לאישיות מקצועית קרובה יחסית ללברון. הפרשן השני, ג'ף ואן גנדי, מיד הסכים. "יש רק שחקן אחד שיכול לעשות את זה". ג'ימס סיים עם אסיסטים למי שתהה.
זה אולי נשמע מוזר, אבל זה היה הניצחון הראשון אי פעם של הקאבס בסדרת גמר. כן, בלאט ולברון היו אחראים להיסטוריה קטנה. אל בלאט עוד נחזור, אבל עבור לברון מדובר היה באירוע חשוב מאין כמוהו. עוד ציון דרך. "הניצחון הזה הוציא ממני הכל", הוא אמר בסיום. "התמודדנו עם כל כך הרבה פציעות, כבר גמרו אותנו. זה צעד קטן עבורנו בדרך להיות קבוצה גדולה". לברון, מעבר ל-39 הנקודות, הטריפל דאבל שכלל גם 11 אסיסטים, פשוט היה בכל מקום על המגרש ושימש גם כמנטור של השחקנים ברגעים החשובים.
עושה יותר ממעט
האמת שקשה לזכור מתי כוכב כלשהו קלע 44 ו-39 בשני המשחקים הראשונים (בשביל זה צריך לחזור אחורה לשנת 2000, אז שאקיל אוניל קלע 83 נקודות בצמד משחקי הפתיחה). לברון פשוט עושה הכל ולפחות על פי קני סמית', מדובר בהופעה בקליבר של הגדולים באמת. "אתם יכולים לזרוק שמות מפה ועד להודעה חדשה, אבל אני לא זוכר כוכב שעשה כל הרבה מכל כך מעט", אמר פרשן TNT. "לצד שחקנים גדולים תמיד שיחקו שחקנים גדולים אחרים".
 |
| שאקיל ולברון. השניים שנצצו בצורה הזו בסדרת הגמר (רויטרס) |
|
| |
גם מבחינת מנטלית הוא שם עבור השחקנים שלו. "אמרו שאנחנו אנדרדוג? לי זה לא מפריע. אני לא צריך אקסטרה מוטיבציה. אולי החבר'ה האחרים אוהבים את זה. המוטיבציה שלי מגיעה מדברים אחרים, כמו לדרבן את החברים שלי ולעשות אותם טובים יותר.
מבחינתי, הזריקות של קיירי וקווין הולכים אלי, ככה יוצא שאני זורק 35 זריקות במשחק. זה לא השחקן שאני והאמת שאני לא ממש אוהב את זה, אבל אם זה מה שצריך, אז אין לי ברירה. מצד שני, אני לא מכיר קבוצה שחסרה שני אולסטארים ועושה את מה שאנחנו עושים. אסור לנו לתת למה שאחרים אומרים עלינו, להשפיע עלינו".
 |
| קיירי אירווינג וקווין לאב. בלי הצמד האלה לברון עדיין נוצץ |
|
| |
אז איך הוא עושה את זה? איך הוא לוקח כל כך הרבה זריקות וסוחב כל כך הרבה דקות? במסיבת עיתונאים שתיכנס לפנתיאון, הוא הסביר ממי כל ספורטאי צעיר שחולם על קריירה מקצוענית, צריך ללמוד. "מוסר עבודה", הוא מסביר. "כל יום, לפני ואחרי האימון אני נשאר ועובד. כשאתה משקיע כל כך הרבה, אתה גם מקבל חזרה. אני לוקח את המקצוע שלי מאוד ברצינות".
כששואלים אותו אם הוא יכול לסחוב עוד משחקים כאלה של 40 ו-50 דקות גם בהמשך, הוא אמר, "ברור שאני בנוי לזה, אני מוכן לכל דבר. התחלתי לעבוד על התאוששות נכונה עם המאמן האישי שלי ואהיה מוכן למשחק מספר שלוש". מכורח הנסיבות, לבלאט אין ממש ברירה אלא לסחוט את הכוכב שלו. האם זה יספיק להמשך? את זה קשה לקבוע כבר מעכשיו, אבל המאמן הישראלי הפך למומחה ברוטציות קצרות בקריירה הארוכה שלו.
 |
| דלבדובה מול תומפסון. ההברקה של בלאט (רויטרס) |
|
| |
דלי שואו
"הסטטיסטיקה לא תגלה לכם את זה, אבל דלבדובה היה השחקן המצטיין", צייץ אייזיאה תומאס מיד לאחר המשחק. והוא צודק כמובן. דלי סיפק עוד משחק לחימה, עם הריבאונד המפורסם ושתי זריקות העונשין שבעצם ניצחו עבור קליבלנד את המשחק, אבל ייזכר בזכות ההגנה על סטף קרי. האם זה מפתיע? לא ממש. בקליבלנד כבר התרגלו לקבל דקות ארוכות מהגארד האוסטרלי האנרגטי, שכבר היה עם רגל וחצי מחוץ לליגה, עד שבלאט הגיע ונתן לו את המפתחות.
השמירה של דלבדובה על קרי זכתה לכינוי 'דלי שואו', והוא פשוט אימלל את ה-MVP. השלשה של סטף שטיילה על הטבעת במצב של מינוס 7 עם 6 דקות בלבד לסיום, עד שבסופו של דבר גם יצאה החוצה, סימלה יותר מכל את הערב העגום של האולסטאר. דלי הוא הברקה של בלאט, בדיוק כמו ג'יימס ג'ונסון, שבמיאמי לא זכה כמעט לדקות ובקליבלנד הוא מקבל הרבה יותר קרדיט ממייק מילר, שון מריון וקנדריק פרקינס כאופציות מהספסל, הרבה בזכות המשמעת, ההגנה והמלחמה על כל כדור כמו שבלאט אוהב.
 |
| סטפן קרי מתוסכל. הופעה רעה של ה-MVP (רויטרס) |
|
| |
"הרגשתי טוב אחרי הסדרות מול שיקגו ואטלנטה, כך שידעתי למה לצפות", אמר דלבדובה. "סטף קרי הוא ה-MVP המכהן ורציתי לעשות את זה קשה עבורו עד כמה שאפשר, אבל זו עבודה קבוצתית", הוא הצטנע בצורה אופיינית. גם לברון החמיא לגארד האנרגטי, כשדיבר על המנטליות הבלתי מתפשרת שלו. "הוא היה צריך לשמוע דברים כאלה כל החיים שלו, כל הזמן אמרו שהוא קטן, לא מספיק מהיר, לא קולע טוב, לא יכול להתמודד עם הלחץ, והוא מצליח כנגד כל הסיכויים. הוא נותן את כולו".
קרי אגב, לא נלחץ. נכון, בסיום אפשר היה לראות את הפרצוף החמוץ שלו יוצא החוצה, אבל השחקן שיש לו דריבל וקליעה ברמה כמעט מושלמת, יבוא מוכן למשחק הבא. תהיו בטוחים שבלילה שבין שלישי לרביעי, לא תראו אותו קולע 5 מתוך 23 זריקות. "גם אם היה לי ערב חלש, זה לא אמור לעצור אותי מלקחת זריקות", הוא אמר בסיום. "צריך לתת קרדיט להגנה שלהם, שהצליחה להוציא אותנו משיווי משקל. נצטרך לעבור על הוידאו ולדעת מה בדיוק הם עשו, אבל אני עדיין חושב שאנחנו הקבוצה הטובה יותר".
 |
| דלבדובה. תיסכל את ה-MVP של העונה הסדירה (רויטרס) |
|
| |
אבל גולדן סטייט הרי הגיעה לגמר כי יש לה הרבה יותר מכלי התקפי אחד. הפעם מי שהתעלה במקום קרי, היה קליי תומפסון, שסיבך הפעם את ההגנה של קליבלנד פעם אחר פעם. אבל גם במקרה הזה היתה לקאבס תשובה אחת, אם כי התקפית - לברון ג'יימס.
דקה אחרי שתומפסון קלע שלשה אדירה עם פאול בדרך ל-62:62 חשוב (למרות שהוא דווקא החטיא את זריקת הבונוס), ג'יימס לקח את הפורוורד לטיול וקלע עליו שלשה מהצד השני, תוך שהוא נותן בו מבט נוקב של 'אני עדייין הבוס כאן'. ככה זה, לברון לא אוהב להפסיד אחרי שהקבוצה שלו נקלעת לפיגור 1:0. בשנים האחרונות הוא החזיר את הקבוצות שלו ל-1:1 לא פחות מ-9 פעמים ברציפות. הפעם הוא קיבל עזרה מכולם.
 |
| תומפסון עולה מעל שאמפרט. החטיא את הבונוס (רויטרס) |
|
| |
עדיין מרגש
חזרה לבלאט. המאמן הישראלי התכונן מצויין למשחק הראשון וראו את זה בדקות הפתיחה. עם הקאמבק המהיר של גולדן סטייט והפציעה של קיירי בהמשך אותו משחק, הוא התמודד תוך כדי תנועה. "היינו יכולים לנצח את שני המשחקים", הוא טען ובצדק, "הפעם הכדורים פשוט נפלו לכיוון שלנו ובפעם הקודמת לצד שלהם".
אבל בלאט מצטנע. התרומה שלו לניצחון היא עצומה, עם מספר החלטות קטנות שקשה לשים אליהם לב במבט ראשון (ההרכב הנמוך בדקות הסיום, שליטה בקצב ואפילו תרגילי הוצאת כדור פשוטים). להחזיק בתמונה קבוצה שנמצאת במצב של קליבלנד, גם אם יש לה עדיין כוכב ענק כג'יימס, זה לא פחות מהישג אדיר.
 |
| דלבדובה ולברון נאבקים. התרומה של בלאט לניצחון מכרעת (רויטרס) |
|
| |
"בגלל שהרוטציה קצרה, ביקשנו מהשחקנים שיתנו יותר והם עשו את זה", אמר בלאט, והתכוון בוודאי לא רק לשני החשודים המיידיים - ג'יי אר ואימן שמפארט, אלא דווקא לטימופיי מוזגוב, שהיה פקטור משמעותי בעיקר במחצית הראשונה. זהו, למרות הפציעות, קליבלנד חוזרת הביתה בתחושה טובה. היא שלטה בקצב, בעיקר במשחק השני, מול קבוצה שאוהבת לשחק מהר, והיתה יכולה להוביל בקלות 0:2 בסדרה. קליבלנד גם הובילה במשך רוב הזמן אם לוקחים בחשבון את שני המשחקים, כך שלסטיב קר מחכה עוד הרבה עבודה.
אז זהו, שני משחקים עברו וזה עדיין מרגש. באמת שזה מרגש לראות מאמן ישראלי עומד על הקווים בגמר NBA. נכון, בלאט עצמו אמר, גם כאן בראיון ל-ONE לפני מספר חודשים, ששכחנו שהוא גם אמריקאי ושכל העסק לא מרגיש לו כל כך מוזר כמו שזה מרגיש לרבים מאיתנו, אבל בשבילנו הוא כחול-לבן ומייצג את כל מה שהמדינה שלנו מייצגת. תחושת הגאווה הזכירה את גמר ליגת האלופות של אברם גרנט עם צ'לסי, אבל בכל זאת היתה קצת שונה. בלאט הגיע מוכן ל-NBA, אחרי שעבר הכל בזירה האירופית וזוכה להערכה אדירה גם מחוץ לארץ הקודש.
 |
| בלאט באורקל ארנה. כולם רוצים להיות עכשיו בקליבלנד (רויטרס) |
|
| |
"האנשים בישראל צופים במשחק ב-6 בבוקר וצריך לתת להם משהו. בכל זאת, 7 מיליון איש", הוא ענה בצחוק לשאלה של עיתונאי שרצה לדעת מה הוא אמר לשחקנים שלו, אחרי שקליבלנד איבדה יתרון 11 נקודות במהירות. בלאט מבין את חשיבות המעמד עבור העם היושב בציון, ולא פחד גם לדבר בעברית קלילה לפני פתיחת מסיבת העיתונאים. בכל זאת, ישראלים רבים, עיתונאים וסתם חובבי ספורט מושבעים, גם הגיעו לאוקלנד וצפויים להגיע בהמשך גם לקליבלנד. עם סדרה כזו, אני לא מכיר הרבה שלא היו רוצים להיות שם עכשיו.