נפתח את הסיכום דווקא מהחצי השני, מנקודה שמדגישה את הגדולה של ברצלונה; עד הגול של אלברו מוראטה (67), שקבע 1:1, בארסה לא הייתה במשחק כשיובנטוס שלטה, הגיעה למצבים והבקיעה שער יפה לכשעצמו. היא הייתה ראויה יותר לנצח עד לאותה הדקה. אך כנראה השחקנים של הטרבליסטית הטרייה ומאמנם לואיס אנריקה עשויים מחומר אחר. הם היו רגועים ומיד לאחר השוויון הם התעשתו כשחזרו לשלוט בקצב המשחק והוסיפו שני שערים יפים משלהם בדרך לניצחון 1:3 גדול. אין ספק שמדובר בקבוצה מיוחדת.
 |
ראקיטיץ´ ואינייסטה חוגגים. הנוכחות שלהם ברחבת יובה הביאה לגול (רויטרס) |
|
|
בחזרה לתחילת המשחק, מעבר למאפיינים של החזקת כדור ושליטה בקצב, בגול הראשון בחילופי המסירות בין ניימאר, אנדרס אינייסטה ואיבן ראקיטיץ', מה שאפיין את ההתקפה היה שגם הקרואטי וגם הספרדי היו ברחבה של יובנטוס. זה מה שמייחד את בארסה משאר הקבוצות, כשבמצבים מסוימים אפילו שני המגינים ברחבת היריב. רק בארסה יכולה להרשות זאת לעצמה. זה נובע גם מאינטילגנציה גבוהה של שחקניה וגם בשל חיפוי נכון מאחור.
מאפיין נוסף שבארסה סיגלה לעצמה בתקופה של לואיס אנריקה הוא לחץ גבוה בצורה מסודרת מהקו האחורי, דרך ג'רארד פיקה לסרחיו בוסקטוס ואז ללואיס לסוארס, הכל באמצעות תקשורת בין השחקנים. כך בארסה מצליחה לחטוף מהר את הכדור. זה למעשה השוני מימיו של גווארדיולה שם הלחץ היה יותר בחלק הקדמי. בקבוצה הנוכחית בזכות המאפיין הזה שמאבדים את הכדור ויוצרים לחץ מהיר בעזרת פריסה חכמה לכל אורך המגרש.
 |
לואיס אנריקה . הקבוצה שלו לוחצת בכל חלקי המגרש (רויטרס) |
|
|
נתון מאוד מעניין, הוא שבכל המצבים הנייחים של בארסה עוזר המאמן גם נותן הוראות כאשר לואיס אנריקה יושב על הספסל. הדבר מראה על שיתוף הפעולה בצוות המקצועי. אולי זה מתאים רק לקבוצות ברמה גבוהה עם אנשים נטולי אגו.
לגבי ליונל מסי, הוא אמנם לא היה בשיאו אך היה שם מתי שצריך אותו. כשהיה בשער השני. יש לנוכחות שלו השפעה מנטלית על השחקנים. התרומה שלו היא מעבר ליכולת הפנומנלית אשר הוא מציג בדרך כלל. לסיכומו של עניין: ההתמודדות ענתה על הציפיות הן מבחינת הקצב, השערים והאווירה. במילה אחת: חוויה.
 |
ליונל מסי. התרומה שלו היא מעבר ליכולת הפנומנלית (רויטרס) |
|
|
בנוגע לאותה אווירה, למעלה מעשור אני בגמרים ובחצאי גמר, אך כל פעם מחדש אני מתלהב מהאוהדים, מהסדר. הדבר הכי בולט הוא שאני רואה כמות יותר גדולה של ישראלים בגמר. נקודה למחשבה: אילו כל האוהדים האלו היו נוהרים למגרשים בישראל, הכדורגל כאן היה נראה אחרת.
 |
אוהדי יובנטוס. כל פעם מחדש אני מתלהב מהאוהדים (רויטרס) |
|
|