משחק על זהות של עונה שלמה / טור
ספק אם מכבי ת"א תחזור מפיגור 2:0 למהפך מול פנברחצ'ה/אולקר. הרי אף אחת לא עשתה זאת בעבר. אבל היא כן תוכל להכריע כיצד תיזכר העונה, וכיצד היא תפעל בעונות הבאות. שרון דוידוביץ' על המשחק בו הצהובים צריכים להיות שוב, ולו לערב אחד, אלופי אירופה
גם גדולי האופטימיסטיים אשר חזו בנס ז'לגיריס, או ותיקי האוהדים שראו במו עיניהם את נס בדאלונה, לא באמת מאמינים כי נס נוסף יתווסף לארסנל המכביזם. לא עם מכבי ת"א הזו, לא עם פנרבחצ'ה/אולקר הזו.
ועדיין, משמעות המשחק הערב היא עצומה – המשחק החשוב ביותר של העונה. לא בגלל הסיכוי הקלוש להפוך לראשונה בתולדות היבשת שחוזרת מפיגור 2:0 לניצחון בסדרה, אלא בגלל זהות עונה שלמה שעשויה להיות מוכרעת ב-40 דקות בלבד.
מכבי ת"א עמדה ביעדים שלה באירופה, אבל העונה הזו היא עודנה מבלבלת. כי מיהי מכבי ת"א האמיתית – זו שניצחה בהרואיות את ברצלונה וריאל מדריד, או זו עם ההופעות המביכות בבית מול אלבה ברלין או בבלגרד?
במידה רבה, המשחק הערב עשוי לקבוע לא רק את זהות 2014/15, אלא גם את זהות העונות הבאות. הפסד ראוי לאחר מאבק עיקש של 3:1 או 3:2 לקבוצה עדיפה, יעביר את התחושה כי המקסימום נעשה. יצייר תמונה, אולי נכונה ואולי לא, כי בשיטת הבנייה הנוכחית של המועדון ובשיטת המשחקים הנוכחית ביורוליג, תמיד אפשר יהיה להתברג בטופ 8 ופעם בכמה שנים להניף גביע. שהכל בסדר.
לעומת זאת, 3:0 משפיל וחד צדדי לקבוצה חסרת ניסיון במעמדים הללו, עשוי לשנות דפוס חשיבה והתנהגות למועדון שלם, מלמעלה עד למטה (בעצם – האם זה בכלל דבר רע?).
לרוץ, להשתולל
פנברחצ'ה/אולקר טובה יותר, אין בכך ספק. אבל פערי האיכות עדיין לא מצדיקים הפרש של 26 נקודות מאמצע הרבע השלישי של משחק מספר 1 עד לסיום משחק 2. הם לא מצדיקים התבטלות וחוסר
מענה כמו ביום חמישי, ממי שנושאת בתואר "אלופת אירופה".
לפני הסדרה כולם דיברו על 2 יתרונות בלבד לצהובים – פיני גרשון ודווין סמית'. שני יתרונות שנעלמו כלא היו. אבל כולם שכחו את שני היתרונות המשמעותיים באמת, ודאי הערב – הקהל וההיכל.
הטורקים הצהירו עוד לפני המשחק הראשון כי אסור לתת למכבי ת"א לרוץ. שמוכרח להיות כאן יותר משחק עומד. על פי הנעת הכדור והתרגילים המשופשפים של אובראדוביץ' בהתקפה והסגירה ההרמטית על חצי מגרש בהגנה, אפשר גם להבין אותם.
ובדיוק בגלל זה, הצהובים יצטרכו להשתמש בקסמיו של ההיכל וביתרונותיו של הקהל. הם חייבים לחזור לרוץ, להשתולל. לקחת ריבאונד ולחפש מסירת מגרש שלם. יותר דאנקים, יותר סלים קלים. כל מה שיפריע למשחק העומד ויגרום לקהל לעמוד על רגליו.
אחרי הריצה, הם רק יצטרכו עוד כמה דברים קטנים. שפארגו ימסור יותר, סמית' ינהיג יותר, רנדל יחטוף יותר, טיוס יחסום יותר, אוחיון ירכז יותר וסופו יפריע פחות...והעונה הזו עשויה להיות צרובה בצורה שונה לגמרי בזיכרון. או בקיצור – לחזור, לפחות לערב אחד, להיות אלופת אירופה.
מסכימים? הצטרפו לדיון בטוויטר של שרון דוידוביץ' או בעמוד הפייסבוק .
לפנייה לכתב/ת 
