נותרו כמה דקות להכרעת הדין, ובאולם בית המשפט רחשו ההימורים - האם יזוכה אהוד אולמרט בשנית, או יורשע?
כל העובדות נצברו נגדו. "יומני שולה זקן", שנשאבו מן המחשבים לפני תשע שנים על ידי יעקב בורובסקי ורינה קרמפ ממשרד מבקר המדינה ולא הוצגו בסיבוב המשפטי הקודם, אבל נחשפו הפעם; והשיחות המוקלטות בין אולמרט לבין זקן, שנדלו מתהום הנשייה בזכות התמדתו של השופט דוד רוזן אשר דן בכלל בפרשה אחרת - הולילנד; והשקרים שבין גירסת אולמרט הראשונה לבין שתיקתו והימנעותו מלהעיד עתה.
הוא נאחז כטובע בקש הסטטיסטי שחשפה רוויטל חובל ב"הארץ", שלפיו שופטי המחוזי, אשר נוחתת עליהם הוראה לבדוק עניין מחדש, נוטים לדבוק בפסק דינם המקורי; ובכלל, אילו התכוונו שופטיו להרשיעו, לא היו קובעים את מועד הכרעת הדין סמוך לחג הפסח.
בבוא השופטים פסק הרחש. אולמרט ידע כי אם זוכה, חייב השופט יעקב צבן להכריז על כך מייד. אז קרא צבן שורה אחר שורה ועוד שורה, והמילה "זיכוי" לא נשמעה, ופניו של אולמרט שחו ואצבעותיו תופפו על הטלפון הנייד. כנראה הודיע לבני משפחתו כי הורשע, בטרם יקראו זאת באתרי האינטרנט הממתינים למוצא פיהם של השופטים צבן, משה סובל ורבקה פרידמן־פלדמן.
ניצחון לשלטון החוק
כמו לפני שנה בהולילנד אצל רוזן, גם עתה קרס מגדל הקלפים השקרי של אולמרט עד היסוד. בסיבוב הקודם סיפר לשופטים שלא העביר לזקן כסף מזוהם. בהקלטות עלה ההפך. על כן נזפה אתמול השופטת פרידמן־פלדמן בעמיתיה כי היה עליהם להרשיע את אולמרט כבר בסיבוב הקודם.
פרשת אולמרט היא מסכת דביקה של קלון - מעשיו כהתנהלותו. הוא שפך את דמו (המילולי) של פרקליט המדינה משה לדור, שעושי דברו קראו לו בעליבותם להתאבד. אך אתמול שלח חבר ללדור גיליון של "ידיעות אחרונות" מיום הזיכוי ב־2012 ובו הכותרות: נחום ברנע - "אשמת לדור"; סימה קדמון - "השנים האבודות"; בועז אוקון - "הניצחון"; רפי גינת - "הכישלון"; ושמעון שיפר - "הקנוניה". מי מהם מעוניין במספר הנייד של לדור כדי לטלפן ולבקש סליחה?
ואולי גם אולמרט רואה לנכון לבקש את סליחת מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, על שהציגו כאיש של קרקס. לינדנשטראוס התניע את גלגל החקירות ופרופ' ירון זליכה חשף את דמותו של אולמרט והוקע על ידיו, וכולם ראויים לבקשת סליחה מהמורשע ולתודת האומה.
פסק הדין הוא ניצחון לשלטון החוק ולעוצמת הדמוקרטיה, ולחתירה הטבעית של היהודים לצדק ולמניעת עוול, ברוח דברי החכם רבי ישמעאל: "תיפח רוחם של מקבלי שוחד".
הדרך ארוכה עדיין. התובע אורי קורב, אשר אנשי אולמרט תקפו בחריפות, יבקש להוסיף על המאסר שהשית השופט רוזן על המורשע. חבל רק שהסאגה העצובה נמשכת; וחבל שבעליון טרם סיימו את הדיון בערעור על הולילנד שנה לאחר חריצת הדין על ידי רוזן; וחבל שאולמרט אינו מחליף דיסקט ועושה חשבון נפש וחוזר בתשובה מוסרית במקום להוסיף להילחם נגד האמת והצדק. הוא ממשיך בכך אפילו עתה, כשאתמול כבר לא נמצאו בין חבריו מי שייחלצו לגונן עליו בתקשורת.
לא נותרו כבר כמעט מי שמבקשים רחמים בשמו. האין זה מזעזע, שראש ממשלה ייכלא? שאלה אתמול בכנות יעל דן בגלי צה"ל, ואני השבתי לה בשאלה: האין זה מזעזע שנוטל שוחד הגיע לראשות הממשלה? הוא יהיה ראוי למידת הרחמים אחרי שיכיר בחומרת עבירותיו.
עליו גם להאזין לקול התבונה: לחדול מההסתערות על חומות הצדק ההודפות אותו פעם אחר פעם, ולחתור להסכם חבילה אשר יביא בחשבון גם את זכויותיו וינהג בו בהגינות, וישלח אותו לעונש מידתי, שלאחריו יוכל לחזור לחיים תקינים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו