מדינת ישראל צועדת בעקבות הרפורמה בפיקוח הפיננסי, שעליה הכריז בשבוע שעבר ממשל אובמה. במסגרת חוק בנק ישראל החדש הסכים הבנק לקחת על עצמו את הסמכות שהוענקה עתה גם לבנק המרכזי הפדרלי בארה"ב: להיות המגבה של כל המערכת הפיננסית - ולא רק של בנקים - במקרה שקריסה של חברה פיננסית מסוימת עלולה לסכן את היציבות הפיננסית של כלל המשק הישראלי.

הכוונה היא שבמקרה שבו חברה פיננסית מסוימת, בעיקר חברות ברוקרים וחברות ביטוח, עומדת על סף קריסה, ובנק ישראל מזהה כי קריסתה עלולה להביא להשפעות שרשרת המסכנות את היציבות הפיננסית של ישראל כולה - במקרה כזה יוכל בנק ישראל להיחלץ לעזרתה של אותה חברה בכך שהוא יעמיד לה את הנזילות שחסרה לה. פריצת דרך בתפקוד הבנק

הפעולה של "מלווה של מפלט אחרון" (ממ"א) הייתה שמורה עד כה רק לבנקים, שעליהם מפקח בנק ישראל ישירות. הרחבת הסמכות של בנק ישראל להציל גם חברות פיננסיות אחרות היא פריצת דרך בתפקוד של בנק ישראל, ובהגדרת גבולות הפיקוח שלו, והיא מסקנה ישירה מהמשבר הפיננסי העולמי.

למעשה, עד לפרוץ המשבר התנגד בנק ישראל בחריפות לבקשה של משרד האוצר כי הוא ייקח על עצמו את הסמכות הזו. בעקבות המשבר, ולאחר שהבנק הפדרלי האמריקני כבר קבע את התקדים - כאשר התערב להציל את בנקי ההשקעות האמריקניים הגדולים, ובעיקר לאחר ההתערבות המסיווית בניסיון למנוע את קריסת ענקית הביטוח - AIG השתנתה התפישה של בנק ישראל. ולפיכך, הצעת חוק בנק ישראל כוללת עתה את הסעיף של ממ"א לגבי כל חברה פיננסית, שקריסתה עלולה לסכן את היציבות הפיננסית של ישראל (סיכון סיסטמי).

בכך צועד חוק בנק ישראל בעקבות הרפורמה במבנה הפיקוח הפיננסי, כלקח מהמשבר, שפירסם בשבוע שעבר ממשל אובמה. בין השאר נקבע ברפורמה כי הבנק הפדרלי יפקח מעתה על הסיכון המערכתי (סיכון סיסטמי), ותהיה לו הסמכות החוקית (ולא רק הסמכות בפועל, כפי שנעשה במקרה של בר סטרנס ו-AIG) להעמיד הלוואות חירום לחברות שאינן בנקים.

הרחבת סמכות ממ"א לכל המגזר הפיננסי, ולא רק לבנקים, מחדדת את שאלת סמכות הפיקוח של בנק ישראל בכלל. לכאורה, אם בנק ישראל אחראי לגבות כל חברה פיננסית, הרי יש מקום לדרישה של הבנק המרכזי כי הוא יפקח על יציבותן של אותן חברות - העברת סמכויות הפיקוח גם מהמפקח על הביטוח במשרד האוצר וגם מרשות ניירות ערך לידי בנק ישראל.

עם זאת, דרישה כזו צפויה להיתקל בהתנגדות המפקחים האחרים, וגם כנראה שאין לה גיבוי ברפורמה שערך ממשל אובמה. שם נעשתה הפרדה בין הפיקוח על היציבות של החברות הפיננסיות, שנשארה בידי המפקחים הרגילים, לבין הפיקוח על היציבות המערכתית (סיכון סיסטמי) שהועברה לידי הבנק הפדרלי. מודל דומה נכלל כנראה גם בחוק בנק ישראל. כך, קריסה של חברת ביטוח תהיה באחריות המפקח על הביטוח. האחריות תועבר לידי בנק ישראל רק במקרה היוצא דופן שבו קריסה כזו מסכנת את היציבות הפיננסית של ישראל.

גם ההגדרה הזו, עם זאת, מעוררת שאלות של חלוקת הסמכויות בין המפקחים הפיננסיים בישראל - ובמיוחד, מי יקבע ומי יגדיר כי קריסה של חברה מסוימת מעוררת סכנות סיסטמיות.