שתף קטע נבחר

סחר מפותח בין מדינות: כך נבנה בית המקדש

מדינה המעוניינת לפתח ענפי ייצור, יכולה לנצל את מומחיותה בתחומים מסוימים כדי לייצא תוצרת לחו"ל, ובתמורה לקבל סחורות החסרות לה. שלמה המלך כבר הבין זאת בעת בניית בית המקדש. פרשת שבוע כלכלית

המשכן הוא מעין אוהל, שעל פי המסורת, הקימו בני ישראל בציווי האל בעת ששהו במדבר סיני. רשימת חומרי הבנייה לצורך בניית המשכן ארוכה מאד, ובבניית המשכן קיים דגש ברור על שימוש בעבודה עברית וייצור עצמי (מוצרי "כחול לבן" גרידא).

 

לטורים נוספים של פרשת שבוע כלכלית:

 

>>>רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כיתבו לנו בטוויטר

 

וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים. שֶׁמֶן, לַמָּאֹר; בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. אַבְנֵי-שֹׁהַם, וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, לָאֵפֹד, וְלַחֹשֶׁן (שמות כה ג-ז).

 

כפועל יוצא מכך, המקצועות הדרושים לבניית המשכן מרובים - החל מנגרות, עיבוד מתכות, עיבוד עורות, תפירה - ועד לעיצוב בגדים. סוגי המלאכות אשר בוצעו במשכן משמשים את חז"ל כבסיס למלאכות האסורות בשבת.

 

רש"י תוהה מאיפה היה להם עצי שיטים במדבר, ומספק תשובה מפתיעה: "יעקב אבינו צפה ברוח הקודש, שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וצווה לבניו ליטלם עמהם, כשיצאו ממצרים". גם ביצוע העבודות דרש מיומנות רבה. משה התקשה להבין את ההוראות הקשורות למנורה ולכן לפי רש"י "הראהו הקב"ה באצבע". לכן נאמר את המילה וְזֶה בקשר למנורה כאשר הקב"ה כביכול מצייר את האב טיפוס במו ידיו:

 

וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב, עַד-יְרֵכָהּ עַד-פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא: כַּמַּרְאֶה, אֲשֶׁר הֶרְאָה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה--כֵּן עָשָׂה, אֶת-הַמְּנֹרָה. (במדבר ח ד).

 

אלא שלשם השלמת בניית המשכן, היה חסר לעם ישראל חלק מבעלי המקצוע הנדרשים. לכן, נדרשת התערבות על-טבעית כדי לאפשר לבעלי העבודה למלא את תפקידם בשלמות:

 

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה. וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה. וְלַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת--לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת. וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת. וּלְהוֹרֹת, נָתַן בְּלִבּוֹ: הוּא, וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן. מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, וְאֹרֵג; עֹשֵׂי, כָּל-מְלָאכָה, וְחֹשְׁבֵי, מַחֲשָׁבֹת. (שמות לה ל-לה).

 

בית המקדש - סחר כלכלי

מנגד, כאשר אנו בוחנים את בניין בית המקדש הראשון בידי שלמה המלך, אנו נתקלים בתפיסה אחרת לגמרי. שלמה לא היסס לייבא חלק ממוצרי הגלם והבנייה (בעיקר ארזים), כאשר הוא מודה על היתרון שיש לצידונים (פניקים) בכריתת עצים לעומת העמים האחרים. הוא גם לא מהסס לסדר "אישור עבודה" לבעלי מקצוע מבוקשים מחו"ל.

בית המקדש בירושלים, שנת 50 לספירה (Gettyimages Imagebank) (Gettyimages Imagebank)
בית המקדש בירושלים, שנת 50 לספירה(Gettyimages Imagebank)
 

וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ-צוֹר אֶת-עֲבָדָיו, אֶל-שְׁלֹמֹה, כִּי שָׁמַע, כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ: כִּי אֹהֵב, הָיָה חִירָם לְדָוִד--כָּל-הַיָּמִים. וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה, אֶל-חִירָם לֵאמֹר..... וְהִנְנִי אֹמֵר--לִבְנוֹת בַּיִת, לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי: כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, אֶל-דָּוִד אָבִי לֵאמֹר, בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל-כִּסְאֶךָ, הוּא-יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי. וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ-לִי אֲרָזִים מִן-הַלְּבָנוֹן, וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם-עֲבָדֶיךָ, וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ, כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר: כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת-עֵצִים כַּצִּדֹנִים...

 

"וַיִּשְׁלַח חִירָם, אֶל-שְׁלֹמֹה לֵאמֹר, שָׁמַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-שָׁלַחְתָּ אֵלָי; אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת-כָּל-חֶפְצְךָ, בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים. עֲבָדַי יֹרִדוּ מִן-הַלְּבָנוֹן יָמָּה, וַאֲנִי אֲשִׂימֵם דֹּבְרוֹת בַּיָּם עַד-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח אֵלַי וְנִפַּצְתִּים שָׁם--וְאַתָּה תִשָּׂא; וְאַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת-חֶפְצִי, לָתֵת לֶחֶם בֵּיתִי. וַיְהִי חִירוֹם נֹתֵן לִשְׁלֹמֹה, עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרוֹשִׁים--כָּל-חֶפְצוֹ. וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים, מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ, וְעֶשְׂרִים כֹּר, שֶׁמֶן כָּתִית: כֹּה-יִתֵּן שְׁלֹמֹה לְחִירָם, שָׁנָה בְשָׁנָה. (מלכים א פרק ה טו-כד).

 

יש כאן תיאור מפורט ומעניין של סחר כלכלי מפותח בין מדינות, כאשר כל מדינה מנצלת את הידע הרב שיש לה בתחומים מסוימים כדי לייצא סחורה ולקבל בתמורתה סחורות אחרות שחסרות לה. הפניקים מייצאים מוצרי עץ ועובדי מתכת, ומקבלים בתמורה מוצרים חקלאיים שהישראלים מצטיינים בהם מאז ומתמיד.

 

מעבר למסרים המוסריים והדתיים הטמונים בתיאור תהליכי הבנייה של המשכן ולאחריו בית המקדש, מסתתר גם מסר כלכלי. בתחילת דרכה של כל מדינה, יש צורך לפתח מקצעות ותעשיות רבות כדי שהמדינה תוכל לספק את צרכיה הבסיסיים של האזרחים ולגוון ענפי תעסוקה. לכן, אנו רואים שבמדינות פחות מפותחות קיימים מכסי מגן מפני ייבוא ודרישה להעסיק עובדים מקומיים בענפי תעשייה מגוונים (מודל כלכלי אשר אומץ בעבר באופן נרחב על ידי מדינות דרום-מזרח אסיה כמו גם על ידי עם ישראל במדבר, ועל ידי מדינת ישראל המודרנית בעת הקמתה ב-1948).

 

המדינה אמנם מפתחת חסינות מסוימת ואינה תלויה באף אחד, אולם חלק מהמוצרים והשירותים מסופקים במחירים גבוהים ובאיכות ירודה בגלל שלמדינה חסרים משאבי הטבע והידע המקצועי כדי לייצר אותם ביעילות.

 

בשלב מאוחר יותר ,כאשר המדינה כבר מפותחת, קל יותר לזהות את תחומי התעשייה בהם היא מצטיינת (היתרון התחרותי).

 

ניתן למנף את ההתמחות כדי לפתח מערכות מסחר בינלאומי מגוונות. כך, בתחומים בהם המדינה מפתחת מומחיות בייצור העצמי, היא גם יכולה לייצא את הסחורות והמוצרים בהם היא מצטיינת תמורת מוצרים אחרים במחירים זולים ובאיכות גבוהה.

 

בפרשות האחרונות של ספר שמות מרבים להתעסק עם בניית המשכן. הפרשה הקודמת, פרשת תרומה, כוללת את תוכנית הבנייה של המשכן; ואילו הפרשה הנוכחית, פרשת תצוה, מספקת הוראות מפורשות לגבי עיצוב בגדי הכהונה. שתי הפרשות האחרונות של ספר שמות - ויקהל ופקודי - מתארות את היישום המלא של הוראות אלו.

 

הכותב הוא אנליסט בשוק ההון

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים