את הסיפור הזה אנחנו לא מפרסמות כדי שנשים שחוו תקיפה מינית יחשבו פעמיים לפני שהן פונות למשטרה או לכל גורם אחר, ממש-ממש לא - אנחנו רוצות להעלות את המודעות למחדלים שנעשים בנושא דיווח על תקיפות מיניות. הסיפור המובא כאן הוא של נערה אמריקנית בשם קנדל אנדרסון, שפרסמה את מה שקרה לה במגזין המקוון alternet. אנחנו מביאים את סיפורה כלשונו, בתקווה שבישראל הדברים נראים אולי מעט אחרת.
"אני יושבת בחדר חקירות נטול חלונות, על כסא מתכתי וקר, מנסה להבין מה השוטר שיושב מולי שואל אותי. 'היית בתולה?', הוא מתקרב אליי ושואל. 'לא? אז איך את אומרת שדיממת? את במחזור?'
"אני מרגישה איך הפנים שלי מאדימים כשאני מנסה לחשוב איך להגיב. לפני שאני מספיקה לאסוף את עצמי, נכנס עוד שוטר לחדר. 'העו"ד של החשודה כאן', הוא אומר. חשודה. אני. אני לא מאמינה שאני שומעת את זה.
"והוא ממשיך. 'אז תסבירי לי שוב, את לא זוכרת איך מצאת את עצמך בלי בגדים? מה לבשת בכלל?', הוא שואל. אני לא מאמינה שעברו רק כמה שעות ואני בחדר חקירות, מגינה על הגרסה שלי, כאילו עשיתי משהו לא בסדר.
עוד בערוץ הנשים:
- חתונה מרוקאית מפוארת במיליון שקלים
- הוויברטור הראשון שלי
- איך מרזים בלי ספורט ועם ארוחות צהריים חופשיות?
נישקתי אותו בחזרה, ואז הכל התהפך
"את הבחור שעשה לי את זה הכרתי כמה שבועות לפני כן, במסיבה. הוא ממש מצא חן בעיניי, דיברנו והחלפנו טלפונים. הסתמסנו במשך כמה שבועות, וערב אחד הוא בא למעונות שלי. היה נעים בחוץ, הסתובבנו קצת בקמפוס ואז הוא ביקש לראות את החדר שלי. הכרתי אותו, היה לי נחמד איתו - בשום שלב לא הרגשתי שאני לוקחת איזשהו סיכון כשהסכמתי. הוא אפילו פתח לי את הדלת ונתן לי לעבור ראשונה. התיישבנו על המיטה שלי ודיברנו, ואז הוא נישק אותי. נישקתי אותו בחזרה, אבל אז, תוך שנייה, הכל התהפך.
"מצאתי את עצמי על הגב, והוא החזיק אותי בכוח. לרגע חשבתי שיש פה איזו אי הבנה, אמרתי: 'היי!' וניסיתי להדוף אותו. אבל לא הייתה שום אי הבנה. הוא תפס את הכרית שלי ולחץ אותה על הפנים שלי, כדי שלא ישמעו אותי צועקת, וחדר אליי בכוח שגרם לי לדמם. ברגע שהכרית נצמדה לפנים שלי, הבנתי שהחיים שלי בסכנה, והפסקתי להתנגד, עד שזה נגמר.
"לא הלכתי מיד להתלונן. בהתחלה ניסיתי לשכוח מזה, קיוויתי שזה פשוט ייעלם. רק אחרי כמה שעות, כשסיפרתי לחברה מה קרה, היא לקחה אותי לבית החולים. עברתי סט בדיקות שגרתיות אחרי אונס, ואמרו לי שמהמשטרה ייצרו איתי קשר תוך חודש.
הרבה גברים רק רוצים לשכב איתך ולא יתקשרו אחר כך
הרבה גברים רוצים רק לשכב איתנו ולא מתקשרים אחר כך"עבר חודש, ואז עוד קצת, וראיתי שלא יוצרים איתי קשר. שכרתי עו"ד כדי לקבל עזרה בתהליך. העו"ד השיגה לי את המספר של המחלקה המשטרתית שמטפלת בתלונות כמו שלי, וכשהתקשרתי לשם השאלה הראשונה ששאלו אותי הייתה: 'איך השגת את המספר הזה?', בטון מלא חשד. ביקשו ממני להגיע לתחנה כדי למסור עדות, ואני חשבתי שזהו, בקרוב האנס שלי יישב בכלא, ואני אוכל להפסיק לפחד. קבעתי עם עורכת הדין שלי בתחנה, כי לא רציתי לעבור את זה לבד, והגעתי לשם ביום ובשעה שנקבעו לי.
"הקדמתי בכמה דקות, או שהיא איחרה, אני כבר לא זוכרת. קראו לי להיכנס, וכשביקשתי לחכות שעורכת הדין שלי תגיע - השוטר סירב. הוא הכניס אותי למעלית וממנה לחדר הנורא ההוא, שנראה בדיוק כמו חדרי חקירות בסרטים שראיתי. ומאותו רגע, הכל רק הידרדר.
"הוא חקר אותי על הבתולין שלי ועל מה לבשתי, וניסה לברר כמה התנגדתי לאונס. אחר כך הוא סיפר לי על שיטה לתפוס את התוקף, וביקש ממני להתקשר לאנס שלי, בנוכחותו, ולומר לו שאני בהריון. הייתי בהלם. לא רק שהשוטר ביקש ממני בפירוש לשקר, הוא גם ציפה שפשוט אתקשר לגבר שכל כך פחדתי ממנו, עד שעברתי חדר במעונות רק מהפחד שיחזור לחפש אותי שוב. המשכנו בחקירה, והשוטר ניסה לוודא שוב שאני לא מבלבלת יחסי מין עם אונס, והסביר לי שאין מה לעשות, הרבה גברים רוצים רק לשכב איתנו ולא מתקשרים אחר כך, אבל זה עדיין לא אומר שמה שקרה לי היה אונס.
אני חיה בפחד עצום
"כבר הבנתי שלא הולך לצאת הרבה מהשיחה הזו, אבל רק כשהשוטר אמר לי במפורש שלפי הבדיקות שנערכו לי בבית החולים לא נאנסתי, הבנתי עד כמה המצב נורא. ברור שאלו היו שטויות: הבדיקה הזו בעיקר מחפשת סימני דנ"א של התוקף על הגוף שלי, ובנוסף הרופאה שבדקה אותי אמרה במפורש שהיא רואה סימני פציעה באיבר המין שלי, וגם כתבה את זה בתיק. אבל זה לא הספיק, כנראה.
"בסופו של דבר, הטיפול באונס שלי הסתיים באותה חקירה אומללה שעברתי. לא נפתחו שום הליכים נגד התוקף, למרות שנתתי לשוטרים את שמו המלא ומספר הטלפון שלו. השוטרים אמרו לי שהם לא פותחים תיק, מכיוון שאי אפשר להוכיח מעבר לספק סביר שאכן התרחש אונס.
"כשאני מסתכלת על הכל בדיעבד - אני מתחרטת מעומק ליבי שהתלוננתי. אני לא יודעת מה צריך לעשות, אבל חייבים לעשות משהו. לא ייתכן שנשים נאנסות - ולא משנה אם בידי זר או בידי מישהו שהן מכירות, ואולי אפילו הכניסו לבית שלהן, כמוני - ואז צריכות לעבור השפלה כזו, שאפילו לא מסתיימת בכתב אישום נגד התוקף. בגלל המערכת הלא מתפקדת הזו, אני חיה בפחד עצום - והתוקף שלי מסתובב חופשי, ויכול לתקוף שוב בכל רגע".
לא להתייאש - לקבל תמיכה ממרכזי הסיוע
אם התייאשתן לאחר קריאת הסיפור הזה, אנחנו רוצות להעביר לכן גם מסר מחזק ומעודד. כדי לקבל תמיכה ועזרה, נפגעות תקיפה מינית לא חייבות בהכרח להגיש תלונה למשטרה. הכי חשוב הוא לפנות לאחד מארגוני הסיוע, במטרה לקבל לווי והדרכה.
אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, אומרת הבוקר ל-mako כי אין ספק שמערכת אכיפת החוק במדינת ישראל עדיין אינה מותאמת דיה לצרכים של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית. "אנו רואות שמתוך כלל הפניות למרכזי הסיוע בשנה החולפת, רק 15% בחרו גם להגיש תלונה במשטרה. מצד שני, אין ספק כי ככל שיהיו יותר תלונות נגד העבריינים - כך תגדל ההרתעה כמו גם אכיפת החוק".
סוליציאנו מודעת לקושי שבהגשת תלונה במשטרה. "אנו יודעים שזוהי פעולה הדורשת אומץ רב ויכולת להתמודד עם ההליכים המשפטיים הקשים, המהווים לא פעם 'אונס שני' עבור הנפגעת עקב חוסר האמון, ההאשמה ודה-לגיטימציה שלה. עם זאת, בשנים האחרונות ננקטו במדינת ישראל צעדים חקיקתיים ואחרים על מנת להנגיש את ההליך הפלילי לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. אישה שעברה תקיפה זכאית כיום להיות מלווה במהלך כל ההליך במתנדבת ממרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית או באדם אחר לבחירתה; היא זכאית לבחור את מין החוקר ואינה אמורה להיחקר על עברה המיני.
"אנו קוראות לכל אישה או גבר שעברו פגיעה מינית ומתלבטים האם להגיש תלונה לפנות למרכזי הסיוע ולקבל ייעוץ, תמיכה וליווי בהליך במקרה הצורך. קווי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית פועלים 7 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה: 1202 לנשים, 1203 לגברים".