שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, דוד רוזן, מותח (יום ב', 12.1.15) ביקורת חריפה על התנהלותה של הסניגוריה הציבורית בנוגע לאחד מנאשמי הבנק המחתרתי שנוהל לטענת המדינה בבורסה ליהלומים.

מנחם מגן, אחד הנאשמים, אמור להעיד נגד נאשמים אחרים ולכן משפטו הופרד ונקבע שיתנהל בהקדם. לאחר שסניגורו של מגן התפטר, הורה רוזן ב-30.9.14 למנות לו סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית בתל אביב, בראשותו של עו"ד אלקנה לייסט. אולם עו"ד עדי ברקאי מונה רק בשבוע שעבר, ביקש בשל כך לדחות את הדיון ורוזן הגיב בכעס רב:

"זו פשוט שערורייה ההתנהלות שלהם, הייתי אומר שזה עולה לכדי שיבוש מהלכים, לא שיבוש המובן הפלילי אבל זה פשוט שיבוש, במיוחד שהם יודעים שהוא אמור להעיד, זו שרשרת תיקים עבי כרס, כתב האישום הוגש ב-14 ביולי. אחרי למעלה משלושה חודשים הם מודיעים לי את מה שהם מודיעים, שלושה חודשים הם לא עשו שום דבר ואין לכך שום הסבר.

"לו היה מדובר בסנגור פרטי, הייתי שוקל להעביר עניינו לוועדת המשמעת של הלשכה. לא תיתכן התנהגות כזאת, לעכב טיפול במינוי, בכל מיני סיבות ש'עוד לא קיבלנו החלטה', 'שקלנו צעד כזה או שקלנו צעד כזה', כשהם יודעים שבעצם מינוי סניגור גורם לשיבוש, לא רק בתיק הזה, אלא בשלושה תיקים נוספים, כאשר מתחילה ניתנו כשלושה חודשים. זה דבר שלא יעלה על הדעת. זו התנהגות פשוט שערורייתית של גורם הממומן על-ידי המדינה".

על דברים אלו, שאמר לפרוטוקול, הוסיף רוזן בהחלטתו: "לגישתי, מדובר בהתנהלות בלתי תקינה בעליל של הסניגוריה הציבורית המחוזית. אנשי הסניגוריה ידעו את חשיבות ניהול התיק ביעילות, היקף התיק ומורכבותו והעובדה כי תיק זה עלול לעכב ולשבש ניהול תקין של התיקים האחרים בפני מותבים נוספים בבית משפט זה. חרף זאת, רק בסוף השבוע האחרון מצאו לעשות מעשה ולמנות פרקליט לנאשם, שברור מאליו שאין בכוחו להתחיל בזמן הקרוב שמיעת הראיות בתיק.

"הדברים נרשמים בצער רב, משום שהסניגוריה הציבורית זוכה באולם זה של בית משפט להערכה והוקרה רבה. מדובר במוסד שעבודתו ברוכה וראויה ככלל לשבחים, ואין הדברים נאמרים לתפארת המליצה, אלא מבטאים הכרה לעבודה המסורה והנאמנה של הסניגוריה הציבורית". מחוסר ברירה, דחה רוזן את תחילת שמיעת הראיות לחודש אפריל.

הסניגוריה הציבורית מסרה בתגובה: "אנו מצרים על העיכוב במינוי סניגור ציבורי, שנבע מבקשה שהגישה הסניגוריה הציבורית לשחרורה מייצוג בתיק זה. לאור העובדה שלנאשם רכוש שחולט על-ידי המדינה סברה הסניגוריה הציבורית, שנכון יהיה לשחרר חלק מהכספים שחולטו על-מנת לאפשר לו לבחור ייצוג פרטי כרצונו. בקשה כזו הוגשה לבית המשפט, אך נדחתה על ידו. לאחר שנדחתה, מונה סניגור ציבורי״.