יותר מהכל אנחנו אוהבים נפילות. את סיפורי הנפילות שלנו אנחנו מעדיפים פשוטים - כמו אלו של דודו טופז וסוזן בויל, שאירעו בסמיכות בלתי צפויה, כאילו מרמזת כי יש איזה קשר קוסמי ביניהם. אבל הקשר היחיד בין סיפור התפרקותה של בויל לסיפורו המוטרף של טופז, אם אכן יתגלה כנכון, הוא ההנאה שבה כולנו מתעסקים בהם - בשני המקרים מדובר בסיפורים כל-כך בנאליים, שאי-אפשר היה להעלות אותם על הדעת. כל-כך צפויים, שהם תופסים אותנו כמעט בלתי מוכנים. אבל רק כמעט. כי עמוק בפנים אנחנו תמיד מוכנים לנפילה של הכוכבים שלנו. במיוחד אלו הגדולים.