גואל רצון זוכה מאשמת החזקת נשותיו בתנאי עבדות, משום שלא הוכח היסוד הפסיכולוגי לו טענה המדינה ומשום שפרשנותה המשפטית לעבירה אינה נכונה. כך אומר (יום ג', 9.9.14) בית המשפט המחוזי בתל אביב.
השופטים
נורית אחיטוב,
מרים דיסקין ורענן בן-יוסף פרסמו את תמצית ההכרעה בטכס פרישתה של אחיטוב, למחרת מתן הכרעת הדין בה הרשיעו את רצון כמעט בכל עבירות המין שיוחסו לו. העבירות בוצעו כלפי חלק נשותיו ובנותיו של רצון, ובהן קטינות.
פסק הדין מתאר את מעשיו של רצון כנגד נשותיו, ומתייחס גם ל"מסמך המשפחה" - תקנון פנימי של הכת שהטיל על הנשים חובות רבות. בשולי המסמך נאמר, כי מי שאינה רוצה להמשיך ולפעול לפיו - חופשיה ללכת בדרכה.
עד התביעה ד"ר גרין טען, כי ניתן להגיע לשליטה מנטלית על אדם אחר, והדבר נעשה אפילו בתחום הפרסום - כגון הפיכת קוקה-קולה למשקה נפוץ למרות הנזקים שהוא גורם. עם זאת, לא ניתן היה ליצור הגדרה משפטית למונח "שליטה סמכותנית", והטענה בדבר קיומה אינה מוסכמת על כל אנשי המקצוע ועל בתי המשפט בארה"ב.
"בכתב האישום נעשה שימוש בניסוח כוללני, המקשה לזקק מתוכו את הטענות המבססות את האישום", אומר פסק הדין. עוד מציינים השופטים, כי בסיכומים חזרה בה המדינה מאישום העבדות לגבי שש מתוך 18 נשים, ללא נימוק של ממש, ואף לא הסבירה כיצד שלט רצון בכל אחת. המדינה לא טענה שרצון אנס את נשותיו, למרות שטענה שהוא שלט בהן - והדבר מהווה סתירה.
הנשים היו מחוץ לבתיהן לצרכים מגוונים, היו להן כלי רכב, ידעו שהן חיות באורח חיים חריג ובזמן אמת הביעו שביעות רצון ממנו - אומרים השופטים. בית המשפט אינו מקבל את האסכולה בדבר קיומה של "שליטה סמכותנית" ומהטענה שניתן להשתיל בליבו של אדם מחשבות לא-לו - דבר היוצר קשיים ניכרים במערכת הפלילית, הנותנת משקל רב להלך נפשו של הנאשם.
"עמדת המאשימה מעלה אפשרות מטרידה, לפיה כל נאשם החבר בקבוצה ייחודית זו או אחרת, יוכל להעלות טענה של העדר היסוד הנפשי, מבלי שיסתמך על טענה פסיכולוגית או רפואית מקובלת", ממשיכים השופטים. הדבר עלול להוביל למצב בו קביעה משפטית תיעשה בכלים שאינם משפטיים או מקצועיים. לאור כל זאת קובע בית המשפט, כי לא ניתן לקבל תיאוריה זו.
רצון התנהג כלפי הנשים באופן מניפוליטיבי עד שהשיג את רצונו באופן מעורר חלחלה, מדגיש בית המשפט. הוא ידע שנוצר מצב בו הנשים נאלצות לממש את רצונו, אך אין בכך כדי לראות אותו כמי שהחזיק אותן בשליטה מנטלית. מומחה התביעה, ד"ר גרין, לא פגש את רצון ואת המתלוננות, אלא התבסס רק על עדויות מכלי שני - ולכן לחוות דעתו אין כל משקל.
במישור המשפטי אומר בית המשפט, כי עבירת העבדות מחייבת שליטה ממשית ולא רק שליטה נפשית. יש לראותה בהקשר החקיקתי, כחלק מעבירות הסחר בבני אדם, ולהימנע מהרחבת יתר שלה - קובעים אחיטוב, דיסקין ובן-יוסף. במקרה של רצון, גם אם הייתה מתקבלת התיאוריה הפסיכולוגית - לא היה מקום להרשעה במישור המשפטי, נקבע.
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
