למעט העניין והעסיסיות שנוצרה סביב הפרידה של אנדי רם ויוני ארליך, כל שאר ההיבטים שליליים לנו כישראלים ולהם כחברים ואחד הצמדים הטובים בעולם.
לנוכח המפגש החשוב בגביע הדייויס, המעניין וכנראה האטרקטיבי ביותר שהטניס הישראלי ידע, הנבחרת שלנו חייבת את השניים יחדיו.
לפני הפציעה של ארליך, הצמד הזה היה הנקודה הבטוחה שלנו במפגשי הדייויס ועדיין מול נבחרת חזקה כמו רוסיה, הם התקווה הגדולה שלנו לניצחון באחד המפגשים בימים האינטנסיביים של המפגש. גם עכשיו, לאחר שלא שיתפו פעולה זמן מה, הם עדיין זוג חזק ויעיל שמכיר אחד את השני בצורה אבסלוטית.
העובדה כי השניים מקיימים אימונים יחדיו מעידה על המקצוענות שלהם ויכולה לנטוע בנו תקווה מכיוון שבטניס הזוגות, הכימיה היא כנראה המרכיב החשוב ביותר.
אם ביולי בהיכל נוקיה, השניים היו מתחברים זה לזה ללא אימון משותף וללא שבירת הקרח לאחר התקופה הקשה שעוברת עליהם לאחרונה, הדברים עלולים היו להיראות אחרת.
אבל בוא נעזוב לשנייה את החשיבות של משחקי הדייויס, יש פה גם עניין של חברות. גם מי שלא חובב טניס, לא יכול היה שלא להתרשם מהכימיה, מהאווירה וממצב הרוח שעטף את השניים בימים עברו.
 |
| רם וארליך. התקווה שלנו לדייויס מול רוסיה (אמיר לוי) |
|
בלי קשר לניצחון, גביעים וצ'קים, ספורט זה גם הרגש שעוטף את המגרש עצמו ולכן הכיף האמיתי הוא לראות את השניים מצמידים חזה לחזה בחיבה אמיתית לאחר עוד הנחתה מוצלחת ולא מדברים זה על זה מקצוות שונים בעולם.
הכתוב הינו טור דעה