האם החרדית מבקשת: “תנו לבני ללמוד ולהצליח בחכמי לב”

חברי המועצה החרדים בירושלים מתנגדים לפתיחת ישיבת 'חכמי לב' המשלבת לימודי קודש וחול • משפחה חרדית פנתה אליהם בבקשה: "פתחו את הישיבה שתאפשר לצעירים חרדים שלא הסתדרו בישיבות חרדיות להצליח בחיים"
שלומי צור
כ"א אב התשע"ד / 17.08.2014 17:17

החילונים יפתחו את הישיבה? משפחה חרדית פנתה לחברי מועצת העיר בירושלים בבקשה שיאשרו את פתיחת ישיבת “חכמי לב” בשכונת רמות.

בחודשים האחרונים מתנהל מאבק קשה, נגד הכוונה לפתוח בשכונת רמות את ישיבת “חכמי לב”, המשלבת בין לימודי קודש ללימודי חול כהשלמת בגרויות.

הדיון בעניין אמור להגיע בקרוב לועדת תכנון ובניה המקומית, שאמורה לאשר את העברת המבנים בשכונת רמות א’ לידי הישיבה.

חברי המועצה החרדים, הבהירו לראש העיר ניר ברקת, כי מבחינתם מדובר בקו אדום, וכי הם ילחמו בכל דרך נגד התוכנית. כשחבר המועצה יצחק פינדרוס (דגל התורה), מאיים אף בפרישה מהקואליציה העירונית.

בימים האחרונים, שלחה משפחה חרדית, שבנה לומד בישיבה, מכתב ליו”ר הועדה המקומית לתכנון ובניה, קובי כחלון, בבקשה שלא להיכנע, ולאפשר את פתיחת הישיבה ברמות.

המכתב הגיע לידי חרדים10 והוא מתפרסם בהשמטת הפרטים המזהים לבקשת המשפחה.

“אנו משפחה חרדית”, נפתח המכתב, “בננו למד עד השנה בישיבה חרדית, במהלך השנה  היו לו קשיים בישיבה. הוא התקשה ללמוד גמרא במשך כל היום כולו. החלטנו בעצת הרב שלנו לחפש לבננו מסגרת לימודית חרדית אחרת.

“הוא הביע את רצונו להמשיך ללמוד גמרא ובמקביל להוציא תעודת בגרות. אנו רצינו לאפשר לו לימודים חרדיים עם האפשרות לעתיד מקצועי במידה ויחליט בבגרותו ללמוד מקצוע מכובד. לאחר חיפושים וברורים רבים הגענו לרב בצלאל כהן ראש ישיבת “חכמי לב”. התרשמנו שמדובר בישיבה חרדית, רצינית, המאפשרת לבחורים ללמוד ולעלות בלימוד הגמרא ובמקביל לאפשר לעצמם עתיד אחר, טוב יותר, מאשר להיפלט מהישיבה ולהפוך “לנוער שוליים” מתוסכל וחסר עתיד!

“לאחרונה”, ממשיכים בני המשפחה, “שמענו שישנה התנגדות עזה לפתיחת הישיבה בשכונת רמות בירושלים. אנו ממש פונים אליך בתחנונים לאפשר את פתיחת הישיבה שתאפשר לנוער חרדי שניסה  ולא הסתדר בישיבות הרגילות, להצליח בחיים ולא להפוך לנוער נושר. לנערים האלו ישנו פוטנציאל אדיר והם יכולים להפוך לבוגרים פרודוקטיביים אשר יתרמו לחברה ולא יהפכו חס ושלום למתוסכלים ובעייתיים.

“אנו מקווים מאוד שתעזור לנו ולבננו, ותסייע לנערים האלו לפתוח את זמן אלול בזמן כמו יתר חבריהם הלומדים בישיבות רגילות.

בני המשפחה מסיימים את מכתבם בברכות לכחלון, “ישלם ה’ שכרך מהשמיים”

הדפס כתבה

3 תגובות

הוסף תגובה חדשה
    חבל
    17/08/2014 22:59
    משתמש אנונימי (לא מזוהה)
  1. הבעיה לא אם הישיבה עצמה לדעתי הבעיה היא בהתרסה לעשות את זה בכוונה במרכז חרדי קיצוני ע”מ לקבל עוד פרסום כנראה שהרשום לא משהו כמו המתחרות על אותה נישה
    וזה אופיני לצערי לחלק מהעוסקים בכל ענין זה ועוד ענינים להתריס נגד החברה וכך מונעים הורים שרוצים לשלוח ילדיהם למוסד כזה וכמ”וכ ביציאה לעבודה וחבל
    בצער רב אחד שרוצה את שילוב תורה ועבודה בלי לשבור את מושג חרדי

    • אלמוני   18/08/2014 13:35

      ממתי רמות הפכה להיות מרכז חרדי קיצוני?!. אני לא חושב שיש פה עניין של התרסה, נראה לי שיש מצוקה אמיתית שהעירייה עדיין לא מצאה פתרון הולם עבורה. ככל הידוע לי הישיבה עדיין חדשה, שנה שנייה בסך הכל וכבר יש לה רישום מכובד מאוד, נכון, לא כמו נהורא וסוגיה שפועלות כבר מספר רב של שנים, אבל בהחלט מכובד! וכן אני חושב שיש לאפשר לנוער חרדי שלא מוצא את עצמו בעולם הישיבות הסטנדרטיות, לאפשר לעצמו לללמוד במקום קצת אחר. מה עדיף נוער נושר או נוער חרדי שלומד קצת אחרת?

  2. ללא כל סכין, וללא הרדמה, הניתוח עבר.. בהצלחה מרובה.
    20/08/2014 16:47
    משתמש אנונימי (לא מזוהה)
  3. הרבי מגור בעל “הלב שמחה” זצוק”ל הוצרך לעבור ניתוח עקב ירידה בראייה, לצורך כך עוד מראש הוזמן, פרופסור בעל שם עולמי בתחום העיניים כמובן. הלא הוא פרופסור אשכנזי ,המשמשים בקודש הגיעו מבעוד מועד למקום, הפעילו את קשריהם בהנהלת בית הרפואה לפני זה היום, בכדי שהמקום יענה על הצרכים של הרבי הנודע. ביקשו הם לוודא כי בכל המחלקה שבה יעבור הרבי, “לא תהיינה נשים”, ואף האחיות בחדר הניתוח תתחלפנה עם אחים רפואיים. כל זה נעשה בעוד מועד, והרבי יכול להגיע כעת. הרי שהרבי כל ימיו ניזהר בקדושה יתרה חלילה לא יכשל בראייה מכשילה, לכן כשהרבי פסע בשערי הרפואה :”הדסה עין כרם” הופנה ישר לחדר הניתוח.

    כשנכנס פרופסור אשכנזי, פנה אליו במאור פנים הרבי, מודה לו על שאת משימת הניתוח לקח על עצמו, ביקש הרבי -לברכו, טרם התחיל הפרופ” במשימה שאל הרבי האם ישנו דבר שהנך זקוק לברכה? ובכך אוקיר לך תודה.

    חייך הפרופסור אשכנזי ואמר הכל יש לי זה מכבר, אך הייתי רוצה במקום ברכה, לשאול את הרב שאלה, להבין דבר שבמשך שנותיי הרבות, לא הצלחתי לרדת לעומק העניין ולהגיע להבנות. אולי בהזדמנות זה אשאל –אם אפשר כמובן? שאלה שלא הייתי שואל אם היה אדם נוסף בחדר, פנה אל הרבי,ושאל..זה בסדר?

    בבת צחוק מבויש, המשיך פרופ” אשכנזי, הייתכן שאני כל ימי חי בעולם פתוח וליברלי קורה גם שאני נחשף לא רק בתוך עבודתי, לנשים שונות בסביבתי, אף גם מעת לעת, בסופי שבוע אני יוצא לבתי תיאטראות, לעיתים למסיבות, הדבר נהוג בעולם החופשי’ מאום לא חשתי שמפריע לי…לא השפיעו הדברים עלי לרעה,

    המשיך ושאל בסקרנות רבה: “אם כן מדוע אתה הרבי בגיל כה מבוגר עדיין חושש? להיכשל בראייה כל שהיא..מה כאן יש?”
    הוסיף ואמר: סבורני שהרבי הנך יודע עד כמה התאמצו לפני שהגעת לזה הרגע… פעלו ועשו עסקנים וגבאים המשמשים בקודש לכבודך, מלאכה רבה והשקעה. מזה כיומיים טרום הניתוח, עשו הכל בכדי שלא תהיה על אם הדרך במחלקה , וכמובן איתי בחדר הניתוח שום אחות, אשה, אף התבקשנו שמסכי הטלוויזיה לא יישארו דולקים… בכדי שאתה ואנשיך הקרובים יעברו ולא יכשלו בראיית אישה, מדוע אתם כל כך מתייחסים ? אינני מבין זאת, אשמח אם תאיר לי את עיניי הרוחניות.

    טרם האיר את עיניך הגשמיות! פניו של הרבי הרצינו לרגע פנה אל נשמתו של פרופ” אשכנזי כמנתח כירורגי ולאחר דקת דומייה, העלה כבבת צחוק על פניו, כמוצא שלל רב, הנה לו הזדמנות לתקן את הטעות, ולהחזיר אחד מהנשמות האבודות ולהאיר בה באור יקרות ובמתק שפתיו פתח ואמר בדרך משל, אספר לך משל עכשיו ובו תכיר תובנה מהי ראייה רחוקה. ושאל:לא כממתין לתשובה, כי אם לתובנה.

    “האם ראית אי פעם את צורת החיים במדבר החם ועל ההרים את הבדואים? ראית מה הם לובשים? מה הם נועלים? האם נועלים מנעליים?” ענה לו פרופסור אשכנזי: “כן, הם הולכים יחפים” הוסיף הרבי ושאל: ידוע לך כי הם חיים לא בדרכים סלולות וכבישים? כי אם בין אבנים קוצים ודרדרים. הייתכן? הם עולים על שברי זכוכיות, אבנים קטנות, קוצים, דרדרים ועוד, ולרגע לא נשמעות צעקות או אנחות. הדבר אמור להיות בלתי נסבל, ואין הם נותנים לו חשיבות בכלל.

    לעומת זאת הנשים האירופאיות (כנראה זה מפני רק ששמע ולא ידע שגם בארץ זה ככה..) מקפידות ללכת עם נעלים בעלי עקביים דקים, בכל הזמנים, וחלילה וחס אם משהיא מהן תצעד על האבן גם הקטנה ביותר, ישר מרוב לחץ ועוצמת כאב תוכל היא למעוד ליפול.. ולהישבר… ואילו חלילה היא תלך יחפה, ותפסע על חפץ חד כלשהו -ישר תפצע! ואילו תפסע על זכוכית קטנה, דם יצא מרגלה העדינה.
    אמור נא לי מה ההבדל בין זו לזו?

    חייך פרופ” אשכנזי ואמר: זה ההסבר רבי יקר.. נו ..באמת מה הדמיון ? אותם הבדואים בעודם קטנים ורכים, נותנים להם להיפצע ולטפס על הרים, לאחר שנפצעים ממתינים מספר ימים , נותנים לזה להגליד, והדבר יותר עליהם לא מכביד. העור נעשה עם הזמן כסוליה עבה, וזה להם להגנה. לאחר שנתיים שלוש לא יחושו כלום, כך העור בכפות הרגלים יהיה עבה כסוליה , לא יפצעו מכזו הליכה. אם כן מה הפלא כי בערבות הימים, אינם צריכים לנעול מנעלים, לעומת זאת האשה האירופאית, אף בגיל מבוגר כשתפסע על אבן,ולו אבן קטנה, תמעד ותיפול, ויהיה צורך לחבוש את רגלה מהנגרם לה מזה המכשול, לטפל בה במשחות המרפאות ומרככות… עד שתחזיר את העור לקדמותו, כך תגן היא על עורה הרך והצעיר כמשחר ימים, הביט פרופ” אשכנזי והבין את הנמשל..

    המשיך הרבי: אני ואתה כמו הסוליה… זו של הבדואי נמצאת אצלך, ביום שהכשילו אותך… במראות אסורות, “בליברליות אדירה”… שמותר הכל לראות…. ללכת לכל חוף, מסיבה, טיולים, נתת דרור למאור עיניים, אתה מבין? אני בטוח כי בתחילת הדרך עוד בצעירותך אף נשמתך הזדעזעה ממראות אסורים, סרטים למיניהם, אין לי כל ספק שנשמתך העדינה עברה, טלטלה לא קטנה, אך אתה העדפת בגלל שלא חונכת, להמשיך להתעלם מעדינות הנפש הטבעית, והזה “בסדר” למראית.. עם נפש עדינה נולד כל ילד טהור,

    זאת חשוב מאוד לזכור. פצעת את נשמתך פעם אחר פעם, ללא מתן אפשרות רפואית, לרפא את נשמתך הכאובה, עד שברבות הימים נעשה שכבת עור עבה , החוצצת בין ליבך ובין נשמתך הרכה. הנשמה העדינה נדחקה באופן תמידי, והיא כבר לא במצבה הטבעי. נוצרה “סוליה” עבה, בין הלב העדין של נשמתך. אך הזמן עשה את שלו ונשמתך הכואבת. לרכות ולעדינות היא שואפת.

    הנמשל כאן בהחלט הובן, ענה הפרופ”:” מבין אני. לכן המקום נהפך ל”איזור סטרילי” כך ביצע בחדר הניתוחים הרבי ניתוח לפרופסור הידוע, ללא כל סכין, וללא הרדמה, הניתוח עבר.. בהצלחה מרובה.