עם סיום המלחמה ברצועת עזה - שצה"ל עדיין מתעקש לקרוא לה בשם המכובס "מבצע צוק איתן" - והשלמת נסיגת כוחות צה"ל מרצועת עזה, ניתן להתבונן, במבט מעט מרוחק, במלחמה זו. ניתן - במצב דברים זה - לנסות לראות, על-אף קוצר הזמן מאז השלמת נסיגת כוחות צה"ל מרצועת עזה, להתבונן ולהסיק מה לא היה ומה לא נכלל, במלחמה זו. מה היה במלחמה זו יודעים אנו, גם יודעים היטב. הייתה זו מלחמה ראשונה עם האויב הערבי, שבה ניסה האויב - ככל יכולתו - לחטוף חיילים. הייתה זו מלחמה, שבה השתלבו בכוחות האויב, מחבלים מתאבדים מן המניין. ובעיקר, הייתה זו מלחמה, בה לא הפסיק האויב להפתיע חיילי צה"ל - אם ביציאה פתאומית ממנהרה תת-קרקעית זו או אחרת, אם במלכודי בתי מגורים ומוסדות ציבור, לרבות מסגדים, כל זאת, במצבים ובנסיבות הזויות לחלוטין ואם בכל דרך אחרת.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
