אזעקות בחוף אשקלון ובשדרות

מבצע צוק איתן חשף סוד גלוי בכל הנוגע להשקפות הציבור הישראלי בעניין הסכסוך ישראלי ערבי: אין בישראל מחנות ימין ושמאל ולמעשה מעולם לא היו. חלוקת הציבור הישראלי ל "ימין " ול " שמאל " בשאלת זכותנו על הארץ הייתה כולה בתקשורת אך לא בציבור.

מותם של נשים וילדים במהלך הלחימה ברצועת עזה אינו משרת צורך צבאי וכל שכן שאינו מביא תועלת למלחמה ההסברתית. האשמה להרג זה רובצת לפתחם של הרוצחים הערבים בעזה. אך אין בעובדה זו כדי לשכך את הרושם הקשה הנוצר בתודעת העולם הצבוע למראה התמונות של עשרות גויות של ילדים ונשים.

מאז נמלאו שורות הלוחמים הקרביים של צה"ל בישראלים חובשי כיפה חל שינוי מהותי בדמותו של "כוח המגן" הישראלי. אם בעבר דבק בצה"ל הכינוי "צבא העם" שחובה להתגייס לשורותיו, הרי בשנים האחרונות מתגבשת לצה"ל תדמית של צבא לוחמים חדורי אמונה ב"צדקת הדרך" ובערכים המתבססים גם על האמונה היהודית. דוגמה ייחודית למהפך שהתרחש ב"רוח הגייסות הלוחמים" ניתן למצוא בפקודת היום שהוציא מח"ט גבעתי לחייליו עם תחילת מבצע "צוק איתן", שבה נכללים ציטוטים מתפילות, הביטוי "שמע ישראל" והודעה כי "ההיסטוריה בחרה בנו" להילחם באויב הטרוריסטי אשר "מחרף, מנאץ ומגדף אלוקי מערכות ישראל".

בבזל הקמתי את מדינת היהודים, אמר בנימין זאב הרצל - והקים.

במעלית דחוסה בין קומה לקומה מישהו מאחור החל לפזם 'אין לי ארץ אחרת'. אחרים התבוננו בשעון ושתקו. לפני שנפתחה הדלת אמר האיש, הוי אמריקה, מה את עושה לי עכשיו? הוא חייך וחלף על פני. התבוננתי בו בעיון – זה לא היה שגריר ארה"ב בארצנו. כן, אין לנו ארץ אחרת, אבל היא מתנהגת כאילו היא אחרת. אולי זה רק הממשל שלה, שעשוי להתחלף בקרוב, ואולי נטיית הלב שלה. אנחנו נהיה פה גם כדי להיווכח בכך. אז מה מתרחש באמריקה שלנו?