עצם העובדה שאדם זכה בתביעה אזרחית, אינה מהווה הוכחה לכך שמגיע לו גם פיצוי על נזק לא-ממוני שנגרם בעטיה של עילת התביעה. כך אומר (יום ב', 28.7.14) שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג.

סולברג מזכיר, כי פיצוי על נזק בגין הפרת חוזה, מחייב שהתובע יעמוד בארבעה תנאים: להציג במדויק את נזקו, להראות שקיים קשר סיבתי בין הפרת החוזה לבין הנזק הנטען, להוכיח שהמפר היה צריך לצפות שייגרם נזק, ולהביא הוכחות לשיעור הנזק. כאשר הטענה היא לנזק לא-ממוני, המוערך בידי בית המשפט, יש צורך לעמוד בשלושת התנאים הראשונים ואי עמידה באחד מהם תביא לדחיית התביעה.

בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה אדם בפיצוי על "צער, עוגמת נפש וסבל" שנגרמו לו כתוצאה מהפרת חוזה, לאחר שקבע שהחוזה אכן הופר. סולברג קיבל את הערעור בנקודה זו באומרו, כי עצם העובדה שהתביעה התקבלה - אינה מלמדת שלתובע נגרמו נזקים אלו. גם אם עצם ההפרה מבססת ולו בדוחק את הטענה שנגרם נזק, היא לא מלמדת על הקשר הסיבתי בין ההפרה לבין הנזק הלא-ממוני הנטען, קובע סולברג.

ההחלטה בנושא זה הייתה חלק מדיון בערעור על פסק דין בו חויבו עוזי וישראל ישראל-פור לשלם 1.2 מיליון שקל ליהודה אליהו בסכסוך על הפעלת חניון בירושלים. סולברג דחה את רוב ערעורם של האחים, אך כאמור בין היתר ביטל את חיובם בתשלום 100,000 שקל בגין נזק לא-ממוני. הנשיא אשר גרוניס והשופט ניל הנדל הסכימו עם סולברג. את ישראל-פור ייצגו עוה"ד יהודה רוה ומתן בן-שאול, ואת אליהו - עוה"ד רינה חורי וצבי אגמון.