למה הבשר בארץ יקר כל כך?

עלויות תעשיית הבשר המגולגלות על הצרכן הישראלי כנראה יגרמו לכם להפסיק לספור כבשים בנדודי השינה. עלויות המכס, חוסר היעילות, המונופול הרבני והתירוצים המסתתרים מאחורי המינוח "תוצרת מקומית" - כולם מנפחים את שורת ההוצאות. בפעם הבאה שתתלוננו על יוקר המוצרים כאן - כדאי לקרוא את הסיפור הבא.

טורים נוספים של יוסף פריצקי :

• איך מעניקים הטבת מס לעמותות? קשה לדעת
  

מתחת לשולחן: תעשיית התרומות והעמותות

תפנימו: האוצר רוצה שנשלם יותר על כל מוצר

לפני כמה ימים פסק בית המשפט בערעור שהגישה יבואנית של בשר כבש נגד שלטונות המס. לא אעבור על כל פרטי הערעור, אלא רק על הקריאה בפסק הדין החושפת במעט מן הנעשה בתעשיית ייבוא הבשר ומגלה לנו כמה כסף אנחנו נאלצים לשלם בגין היותנו :"מדינה יהודית ודמוקרטית".

שיעור המכס על ייבוא בשר

ובכן, נתינים יקרים, דעו לכם כי בשר כבש מיובא לישראל מחוייב בשיעור מכס של 50%. כלומר: אם בשר כבש עולה בשוק הבינלאומי כ-6,000 דולר לטון, כדי להביאו לארץ - יש להוסיף עליו עוד 3,000 דולר. זה עוד יחסית מעט בהשוואה לשיעור המס החל על ייבוא בשר בקר טרי לישראל. כאן כבר קופץ שיעור המכס ל-190%.

קראתם נכון, כמעט פי שניים מערך הבשר הטרי עצמו - משולם למכס הישראלי. ולמה? גם על זה עונה בית המשפט. כדי "להגן" על התוצרת המקומית. כדי לייקר, בעצם את כל שוק הבשר ובכך לכסות על אי היעילות של הממסד החקלאי בישראל.

מכסות הייצור, מועצות החקלאים למיניהם ועוד כהנה וכהנה פקידים, בעלי אינטרס, עסקנים ושאר ירקות - כולם משתכרים משיעורי המכס האבסורדיים האלה.

כשר אבל מסריח

אלא שעכשיו נכונה לכם הפתעה נוספת. חשבתם שרק זו הסיבה למחיר היקר של הבשר בישראל? ובכן - כפי שמגלה לנו פסק הדין - יש סיבה נוספת והיא עלות הכשרות. לפי החוק בישראל, אסור לייבא לארץ בשר "לא כשר". כלומר: בשר של בהמה כלשהיא, שהיא אינה בהמה כשרה וגם בהמה כשרה שלא נשחטה בהתאם לדיני הכשרות.

המוסמך הבלעדי לתת תעודת כשרות באופן מונופולי הינה הרבנות הראשית לישראל, והיא בלבד. השורש: כ'ש'ר' - על הטיותיו, פועליו ושימושיו - הוקנה בישראל לרבנות הראשית. היא היחידה הקובעת בענייני כשרות וטריפה.

פסק הדין מגלה כמה עולה לנו התענוג הזה ואיך הוא מתבצע בפועל. יבואן הבשר מתקשר עם חברה חיצונית ("מיקור חוץ") וזו "דואגת" להביא שוחטים אל מפעל הבשר כדי לבצע את השחיטה.

בלשונו של בית המשפט: "השוחט (אחד מאלה שנבחרו על ידי הרבנות הראשית) לוקח את הסכין ועושה חתך בצוואר הבהמה, כדי שהדם ייצא החוצה. לאחר פעולת השחיטה, עובדי המפעל (ולא צוות השחיטה והשגחת הכשרות) מורידים את העור, חותכים את הכבש ומפרקים אותו לארבעה חלקים, אורזים אותם בקרטונים ועוטפים בניילונים, שמים עליהם מדבקות שמסמלות את הכשרות ומכניסים להקפאה".

וכמה עולה לנו השירות החשוב, המורכב והקשה הזה? 180 דולר לטון. עשר פעמים ח"י דולרים עבור העברת הסכין בצוואר הבהמה תוך מלמול מספר מילים. תודו - עיסוק מכניס למדי.

על פי פסק הדין מתברר שגם עלות הכשרות חייבת במכס, כי השחיטה היא חלק אינטגרלי של המוצר. אמור מעתה: עלות הכשרות (וזה עוד לפני ההובלה, האספקה, הרווח של המשווקים ורשתות השיווק) היא 270 דולר לטון. כמעט אלף שקל לטון בשר. על כל קילוגרם בשר שאנו קונים - אנו מוסיפים עוד שקל אחד בגין הכשרות.

נכון, ישנם רבים מאיתנו שזוהי עלות זניחה עבורם. אבל רבים עוד יותר, העלות הזו עלולה להיות המכשול בין ארוחה עם בשר לארוחה בלי בשר. אולי צודקים הצמחונים והטבעונים. הנה עוד סיבה ל"יום שני בלי בשר".

יוסף פריצקי הוא יזם בתחום האנרגיה והתשתיות לשעבר שר התשתיות והאנרגיה של מדינת ישראל, חבר הנהלת לשכת המסחר טקסס-ישראל, אורח קבוע ומרצה בוועידות ואירועים בינלאומיים בתחומי האנרגיה והתשתיות