אין בישראל ראייה כוללת לטיפול בנכים

על-פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-, כל תושב זכאי לשירותי בריאות על-פי "סל שירותי בריאות" כמפורט בחוק. כיום, האחריות למתן סל השירותים מפוצלת בין משרד הבריאות ובין קופות החולים. בין היתר, הוטלה על המשרד האחריות לאספקתם ולמימונם של מכשירי שיקום וניידות לנכים מלידה ולתושבים שנעשו נכים עקב מחלות.

מדוח מבקר המדינה לשנת 2008, עולים ליקויים רבים במצב הקיים, שכן פיצול האחריות גורם לחוסר יעילות בשל פעילות בתשתיות כפולות ולמתח בין ספקי השירותים כשלקופות החולים אין אחריות תקציבית אבל יש סמכות מקצועית להנחות את ספק השירותים.

כיום משתתף המשרד במימון מכשירי שיקום וניידות ובפועל גם מספק כמה מהם. קופות החולים עוסקות בבדיקת הנכים ובאפיון הצורך שלהם במכשירי השיקום והניידות. לנכה אין כתובת אחת לפנייה לשם קבלת שירות רפואי כולל, ולקופת החולים אין אחריות כוללת לשיקום הנכה: הנכה מקבל מקופת החולים את הטיפול הרפואי במחלותיו, את ההמלצה למכשיר ואת טופס ההתחייבות לבדיקת רופא לשם התאמת מכשיר שיקום כמו תותבת או מכשיר הליכה, ואילו התאמת המכשיר ואספקתו מבוצעות בידי המשרד.

היעדר מנגנון של עידכון התקציב לשיקום

עוד עולה מדוח מבקר המדינה, כי קיימת פריסה גאוגרפית מצומצמת לטיפול בנכים: משרד הבריאות מעניק שירות ב-17 אתרים בלבד ברחבי הארץ. לעומת זאת לקופות החולים פריסה ארצית רחבה יותר של סניפים ומוקדי שירות שיכולים לטפל בהקצאת מכשירי שיקום וניידות לנכים.

שלא כמו התקציב לשירותי הבריאות הכלולים בתוספת השנייה לחוק, המתעדכן על-פי מנגנון עידכון רציף שמותאם בין היתר, לעליית מדד יוקר הבריאות, לשינויים הטכנולוגיים ולגידול הדמוגרפי, התקציב למכשירי השיקום אינו מתעדכן על-פי מנגנון שכזה, ועדכונו מותנה בהליכים מינהליים הנעשים על-פי חוק יסודות התקציב.

התוצאה, עקב כך, היא שכאשר תקציב המשרד המיועד להשתתפות במימון מכשירי שיקום וניידות נגמר לפני תום השנה, נכים אינם מקבלים מכשירים עד סוף אותה השנה או עד שמתקבלת תוספת תקציב. העיכוב עלול לפגוע בשיקומם ולגרום לנזק כספי הנובע מעלות ימי אשפוז בתקופת ההמתנה למכשיר והוא יוצר גם סבך ניהולי וסבל אנושי.

בנוסף לכך, בכל הנוגע למכשירי השיקום והניידות, הנכה אינו יכול לבחור את ספק השירות. מבקר המדינה מציין, כי על-פי תפיסות הרווחות בעולם המערבי, המשרד הממשלתי הוא רגולטור, מפקח, קובע מדיניות ומפקח על ביצועה, ואילו גורמים מקצועיים ייעודיים אמורים להוציא את המדיניות לפועל, דהיינו להיות ספקים.

לעומת זאת, בישראל, משרד הבריאות משמש גם קבלן ביצוע, ובין השאר, מנהל מחסן למכשירי הניידות ולחלקי החילוף, ועוסק ברכש ובניהול מלאי, ומפעיל מערך תיקונים. פעילויות אלה עלולות לפגוע בתפקודו כרגולטור. ואכן, יועץ חיצוני ששכר המשרד לבחינת נושא האספקה של מכשירי שיקום וניידות קבע, בין היתר, כי יש ליקויים ניכרים בהליכי האספקה של מכשירי שיקום וניידות לנכים, וכי למשרד אין בקרה יעילה על אופן השימוש במשאבים שהוא מקצה ואין תמריץ לייעול פעילותם של היחידה הארצית ומכון לואיס.

פיזור אחריות בטיפול בנכים

ליקוי נוסף שמעלה מבקר המדינה, הוא היעדר ראייה כוללת לטיפול בנכים, שכן משרד הבריאות מטפל בנכים מלידה ובתושבים שנעשו נכים עקב מחלות, משרד הביטחון מטפל בנכי מערכת הביטחון והמשטרה, חברות הביטוח מממנות את הטיפול בנכים שנפגעו בתאונות דרכים, הביטוח הלאומי מטפל בנכים שנפגעו בפעולות איבה, וקופות החולים מטפלות בנכים שנפגעו בתאונות עבודה.

בנוסף לכך, קיימים פערים בין המחוזות בנוגע להקצאת מכשירי שיקום. פערים אלה עשויים לנבוע מפגמים באיכות השירות ובזמינותו, ומהיעדר מודעות של התושבים לשירות. המבקר אף מצא ליקויים בסדרי ניהול המלאי ובהפעלת מחסן האביזרים שבאמצעותו נותן משרד הבריאות שירות לנכים, וכן נמצא שעובדי לשכות הבריאות המחוזיות אישרו לממן מתקציב מכשירי השיקום והניידות טיפולים שהתקציב אינו מיועד להם.

כמו-כן, נמצא כי חלק מחברי ועדות החריגים, דנים בערעורים על החלטות שהם עצמם קיבלו בלשכות הבריאות, ויש חשש שבכך נמנעת בחינה ביקורתית של ההחלטות הללו.

המלצות: ריכוז הטיפול בנכים ועידכון התקציב

מבקר המדינה מציין, כי על משרד הבריאות להשלים את עבודת המטה בעניין העברת האחריות לקופות החולים ולשתפן בה. יש מקום שהמשרד יבחן לרכז את הטיפול בכל קבוצות הנכים, אשר מטופלות כיום בידי משרדים וגופים ממשלתיים רבים.

בנוסף לכך, ממליץ מבקר המדינה, על יסוד עקרון השוויון ועקרון השיפור הרציף של השירות, שמשרד הבריאות ומשרד האוצר יגבשו שיטה שתבטיח עידכון שוטף של התקציב המיועד למכשירי שיקום וניידות על-פי הצרכים הדמוגרפיים, האפידמיולוגיים ועל-פי השיפורים הטכנולוגיים, בדומה לשיטת עידכון התקציב לסל השירותים שבאחריות קופות החולים.