המדינה תשלם 500,000 שקל ליורשת של יהודי מבולגריה שניצל מן השואה, בגין פוליסת ביטוח שרכש ואשר תמורתה לא שולמה. כך קבע (13.5.14) שופט בית משפט השלום בתל אביב,
מנחם קליין.
רחמים ברכה רכש פוליסה בחברת אדריאטיקה (RAS) וכלל אותה בהצהרת ההון שחויב להגיש - כמו כל יהודי בולגריה - בשנת 1942. בתו, אילנה שמיר, תבעה לקבל את תגמולי הביטוח שלא שולמו. הוועדה הבינלאומית לעניין פוליסות ביטוח של קורבנות השואה (ICHEIC) הציעה לה 6,000 דולר, שמיר דחתה את ההצעה והגישה את התביעה. RAS הגישה הודעת צד ג' נגד המדינה, בטענה שהיא התחייבה עוד בשנת 2000 ליצור מסלול תביעות מיוחד לטיפול בפוליסות כאלו, וכך להבטיח "שקט שיפוטי" לחברות שהנפיקו אותן.
קליין קובע תחילה, כי על התביעה לא חלה התיישנות, שכן חלפו עשרות שנים עד שהיה בידי שמיר כל המידע הדרוש כדי להגיש אותה. עוד הוא אומר, כי עצם הכללת פרטי הפוליסה בהצהרת ההון של ברכה, מהווה הוכחה לקיומה של הפוליסה ולערכה באותו זמן.
קליין דחה את חישובי שני הצדדים בנוגע לשווי הפוליסה, וקבע שעל RAS לשלם לשמיר פיצוי גלובלי של מיליון שקל. ואולם, בשל הכשלים בהוצאת צו ירושה וקבלת אישורם של יתר היורשים להגשת התביעה, נפסק ששמיר תקבל רק מחצית מהסכום. עוד קבע קליין, כי אדריאטיקה-בולגריה לא הייתה ישות משפטית נפרדת מחברת RAS האיטלקית, שהיא הנתבעת בהליך שבפניו.
בהמשך מקבל קליין את הודעת צד ג' נגד המדינה, באומרו ב-RAS - כמו יתר חברות הביטוח - הסכימו בשנת 2000 ליצור את מנגנון הפיצוי בגין פוליסות השואה, מתוך הבנה שהמדינות הנוגעות בדבר יחסמו את האפשרות להגיש תביעות נגדן מחוץ לאותו הסדר. מאחר שישראל לא פעלה כך, עליה לשפות את החברה על מלוא הסכום בו חויבה. המדינה תשלם לשמיר הוצאות בסך 75,000 שקל, ואת אותו סכום גם ל-RAS.