המדינה תשלם 25,000 שקל לכל אחד מ-62 תובעים מילדי טהרן. כך קבעה (יום ה', 8.5.14) סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר דרורה פלפל, בפסק דינה האחרון עם פרישתה לגמלאות.

ילדי טהרן הם קבוצה של ילדים יהודים ילידי פולין, שברחו עם פרוץ מלחמת העולםך השנייה לחבלים המזרחיים של פולין. הם היו בשלב מסוים "בחסותו" של צבא אנדרס, וכאשר הגיע הצבא לאירן רוכזו במחנה שהקימה הסוכנות יהודית אשר שכן ליד טהרן ומכאן שמם. הם לא הוכרו כניצולי שואה, משום שלא ניצלו במישרין מן הנאצים.

144 מחברי הקבוצה הגישו תביעה בגין כספים המגיעים להם, לטענתם, כתוצאה מהסכם השילומים, שנחתם בין ישראל למערב גרמניה בשנת 1952. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה, אך בית המשפט העליון דחה אותה. העליון קבע, כי לילדי טהרן אין זכויות כתוצאה מהסכם השילומים, אבל הורה להשאיר בידי כל אחד מהם 25,000 שקל שכבר קיבלו.

אחרי קבלת התביעה בביהמ"ש המחוזי, הגישה קבוצה נוספת של 62 איש (שלא כולם ילדי טהרן מקוריים) תביעה בנוסח זהה. המדינה ביקשה לדחות את התביעה על הסף מחמת העדר עילה והתישנות, בעוד בא-כוח הקבוצה ביקש ליישם על מרשיו את פסק הדין של ביהמ"ש העליון.

פלפל קבעה, כי לנוכח דבריו של ביהמ"ש העליון - יש לדון בתביעה לגופה ולא לדחות אותה על הסף בשל התיישנות. לדבריה, אין מקום להפלות בין ילדי טהרן משום שמדובר בשתי קבוצות, שאחת מהן הגישה את תביעתה מאוחר יותר. "כאשר נוצר פער בין המשפט לבין הצדק - אזי צדק צדק תרדוף. שיקולים פרוצדורליים לא פוגעים במהות", אומרת פלפל.

פלפל מדגישה, כי מדובר באותה קבוצה של ניצולים שעלו יחדיו, חיו יחדיו ועברו את אותם תהליכים עם עלייתם ארצה. "אמנם ליל הסדר מאחורינו, אך התם עדיין שואל: מה נשתנה?", היא מוסיפה. גם אם הגשת התביעה השנייה נבעה בעיקר מהצלחת התביעה הראשונה, אין מקום להפלות בין חברי שתי הקבוצות.