הורים לנערה בת 15.5 פנו (יום ה', 1.5.14) לבית המשפט המחוזי בתל אביב בעתירה לאסור על בית החולים שיבא-תל השומר לחדול ממתן תרופות וטיפולים רפואיים הנדרשים לשם הותרת פעילות הלב ולחץ הדם של בתם.

הנערה הובאה לפני כעשרה ימים לבית החולים כשהיא מחוסרת הכרה אולם נושמת באופן עצמוני. בחלוף 3 ימים התקיימה ישיבת ועדה בעניינה של הנערה אשר מצב הבריאותי התדרדר מאז קליטתה בבית החולים במסגרתה נקבע כי היא לוקה במוות מוחי.

לדברי ההורים, רופא מטפל במחלקת טיפול נמרץ בה מאושפזת בתם הודיע להם כי בשל מצבה בדעת הרופאים לחדול ממתן טיפול תרופתי המשמר לחץ דם ודופק לבבי.

בעתירה נאמר כי לשיטת הרופאים הטיפול התרופתי שיינתן לבתם של העותרים אין בו כדי להועיל במאומה, ועל כן לדידם יש לחדול מלתתו.

בפנייתם לבית השפט טוענים הורי הנערה כי מוסכם על כל כי הפסקת הטיפול הרפואי לשימור דופק הלב ולחץ הדם מביא בצדו לפטירת החולה, ועל כן במקרה הנדון עלול הדבר להביא לפטירתה של בתם בטרם עת.

לדברי העותרים, באמצעות עו"ד תמיר סולומון, הם זכאים על-פי הוראות חוק מוות מוחי-נשימתי להמשיך ולקבל בעבור בתם את כל הפעולות הרפואיות והתרופתיות הנדרשות ונחוצות לצורך המשך פעולת הלב מערכותיו.

לטענתם, נדמה כי סבלנות הרופאים פוקעת בעוד הם מוצאים עצמם בכל יום ושעה מתפללים לרחמי שמיים לצד תפילות לחסדי הרופאים אשר בשלב הנוכחי נראה כי איבדו את תקוותם להצלת חיי בתם, וכפועל יוצא הדבר משפיע וניכר אף על המשך הליך קבלת ההחלטות בעניינה של בתם.

בעתירה נאמר כי העותרים מקבלים עצות רפואיות מרבנים ומאנשי קבלה ידועי שם המפיחים בהם תקווה רבה כי נס יכול ויקרה "ואל יתייאש האדם אפילו חרב חד מונחת על צווארו".

לדברי העותרים, אין בטענותיהם המובאות במסגרת עתירתם זו כדי לוותר או לגרוע מכל טענה הקיימת להם כנגד בית החולים אשר עקב רשלנותו בתחילת ההליך הטיפולי הנדרש בבתם, הביאו למרבה הצער והיגון לנקודה גורלית וטרגית זו, כאשר ברור כי ניתן היה למנוע את קיומה אם היו מבצעים בבתם פעולות קליטה וטיפול ראשוניות בזמן סביר, במקצועיות הראויה, בזהירות הנדרשת ובמיומנות הנחוצה.

אשר על כן מתבקש בית המשפט להורות לבית החולים למצות עד תום את כל הפעולות הרפואיות הנדרשות להצלת בתם של העותרים ולו אם נפקות הדברים בכך כי מבחינה רפואית היא תוותר עם לב פועם בלבד.