בית המשפט העליון דחה (יום ד', 12.3.14) בקשה להגיש תביעה ייצוגית נגד חברת גורי הפצה, משווקת מוצרי "גרבר", בעקבות גילוי קדמיום במחית גזר לתינוקות ששיווקה בשנת 2005. בכך אימץ ביהמ"ש העליון את החלטתו בית המשפט המחוזי בתל אביב.
דניאל ורינה סלומון ובנם אורי הגישו את הבקשה, לאחר שמשרד הבריאות גילה קדמיום בריכוז גבוה במחית הגזר. צריכה ממושכת של קדמיום עלולה לגרום למחלות שונות, להזיק לכליות ואף לגרום לסרטן. בתביעה נטען, כי ריכוז החומר במחית הגזר שצרך הבן היה גבוה פי 15 מהמותר.
השופט
יצחק עמית אומר כי קיימים הבדלים מהותיים בין מקרה זה לבין פרשת הסיליקון בחלב של תנובה - שפסק הדין בעניינה הוא מתווה הדרך בנוגע לתביעות ייצוגיות צרכניות. וכך מציג עמית את ההבדלים:
"עניין תנובה - הטעיה שנעשתה במודע על-ידי הסתרת מידע במזיד ובמכוון; על-ידי היצרן של המוצר; שהחדיר לחלב באופן אקטיבי סיליקון שאינו אמור להיות בחלב; לאורך תקופה של שנה וחצי; מתוך מניע שלילי של חסכון בעלויות תיקון מכונה; בניגוד לתקן הרלוונטי; ולא נשלל קיומו של סיכון בריאותי עקב החדרת הסיליקון, במיוחד בהתחשב בכך שחלב נצרך בכמות גדולה בעיקר על-ידי ילדים.
"המקרה שבפנינו - הטעיה
בתום לב; של יבואן של מותג מזון תינוקות ידוע המאושר בארה"ב; כאשר היצרן לא החדיר את הקדמיום למוצר; כמות של קדמיום יכולה להימצא במוצר באופן טבעי; לא היה מניע שלילי מצד היצרן; לא הוכח כי כמות הקדמיום עומדת בניגוד לתקן רלוונטי; לא הוכח כי נוצר סיכון בריאותי; החרדה הנטענת על-ידי המערערים נתבססה על הודעה שנתבררה כמוטעית לגבי כמות הקדמיום במוצר".
לא הוכיחו רגשות שליליים
עמית קובע, כי "אין להכיר בתביעה, למרות הפגם באי גילוי לצרכן על עצם הימצאות קדמיום במחית הגזר. זאת, הן משום שלא מדובר בתוסף שהוחדר באופן אקטיבי למוצר, הן מאחר שלא נסתרה הטענה כי החומר נמצא גם בטבע, הן מאחר שלא הוכח כי הכמות עומדת בניגוד לתקן, והן מאחר שלא הוכח כי הכמות בצריכה הנתונה גרמה לסיכון בריאותי". עמית סבור, כי מדובר במקרה זה בזוטי דברים שאינם מצדיקים תביעה, שכן הילד צרך את המחית בכמות קטנה בהרבה מכזו שהייתה עלולה להזיק לו.
מעבר לצורך, כדבריו, דן עמית בשאלה האם ניתן להכיר בתביעה בשל פגיעה באוטונומיה של התובעים - קרי: העובדה שנאלצו לצרוך מוצר שלא רצו. תשובתו שלילית: "עצם צריכת מוצר המכיל קדמיום אומנם מהווה פגיעה באוטונומיה של הצרכן, אולם בהעדר קיומו של נזק המתבטא בתחושות שליליות, פגיעה זו לא תצמיח זכות לפיצויים".
עמית מוסיף: "גם אם הימצאות הקדמיום במוצר בריכוז המדובר מהווה פגיעה באוטונומיה של הצרכן, לא די בכך, ועל התובעים-המערערים להצביע על קיומו של נזק בדמות רגשות שליליים כתוצאה מהפגיעה, ולא סגי בעצם הימצאות הקדמיום במוצר" - ואת זאת לא עלה בידיהם להוכיח.
השופט
אורי שהם הצטרף לדעתו של עמית: "גם אם המערערים חוו תחושות שליליות כלשהן, מדובר בתחושות בעוצמה חלשה, וזאת בעיקר כאשר אין חולק כי מדובר בריכוז קדמיום שהוא פי שניים מהמותר ולא פי 40, כפי שפורסם בטעות. עוד ראוי לציין, כי בית משפט קמא נמנע מלקבוע כי המערערים סבלו מתחושות שליליות כלשהן".
השופטת
עדנה ארבל סברה, בדעת מיעוט, כי יש לאשר את התביעה, משום שכמות הקדמיום במחית הייתה כזו שגורי הייתה חייבת לגלות זאת לצרכנים - מה שלא עשתה. לדבריה, "איני רואה בפרשת תנובה את הרף המינימאלי שמתחתיו תיחשב כל תביעה לזוטי דברים שאינם מקימים עילת תביעה. באופן תיאורטי יתכנו מקרים פחות חמורים מפרשת תנובה שלא יחשבו כזוטי דברים. שנית, אני סבורה כי ההשוואה שעורך חברי [עמית] היא חלקית, וכי התבוננות בפרמטרים אחרים תוביל למסקנה כי המקרה שבפנינו אינו נופל בחומרתו מפרשת תנובה, אם לא עולה עליה". לדעת ארבל, ניתן היה להחליף את התובעים הייצוגיים, כך שהתביעה תנוהל בידי מי שעלולים היו להיפגע מן המוצר.
את סלומון ייצג עו"ד דותן לינדנברג, ואת גורי - עוה"ד עמי אסנת ואהרון קאופמן.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
