בית המשפט העליון קובע לראשונה (יום ה', 14.2.14) כללים לממשק היחסים בין בעלי תפקיד בעת חדלות פרעון לבין נושה מובטח על נכס ספציפי. הפסיקה בעליון עד כה ניתנה בידי דן יחיד בבקשות רשות ערעור, וכעת היא מעוגנת בפסיקתו של הרכב בן שלושה שופטים, בפסק דין שכתב השופט יורם דנציגר.

הבעיה מתעוררת כאשר ננקטים הליכי חדלות פרעון בידי בעלי תפקיד הכפופים לפיקוחו של בית המשפט, ובמקביל מבקש נושה ספציפי לממש בטוחה שבידיו - כגון נכס מקרקעין. דנציגר קובע: "נושה מובטח רשאי, ככלל, לפעול במנותק מנושיו האחרים של החייב ואף במנותק מהליכי חדלות פירעון שמתנהלים בעניינו של החייב. עם זאת, הנושה המובטח אינו רשאי להתעלם באופן מוחלט מהליכי חדלות הפירעון".

לפיכך, "נושה מובטח אשר מבקש לפעול למימוש בטוחתו במנותק מהליכי חדלות פירעון שמתנהלים בעניינו של החייב נדרש לדווח על כך לכנ"ר או לנאמן", בלא קשר לשוויו של הנכס. לגבי המשך ההליך, מאמץ דנציגר את הקו שנקבע בידי בתי המשפט המחוזיים, ולפיו יש להבחין בין מקרה בו שווי הנכס נמוך מגובהו של החוב כולו, לבין מצב בו שוויו עולה על החוב הכולל.

כאשר שווי הנכס נמוך מגובה החוב - ניתן להסתפק בדיווח ואין צורך בפיקוחו של בית המשפט. כאשר שווי הנכס גבוה מהחוב הכולל, קיים ניגוד עניינים בין רצונו של המשעבד לממשו מהר ככל האפשר, לבין רצונם של בעלי התפקידים לממשו במחיר המירבי. לפיכך, יש מקום שבעלי התפקיד יפקחו מטעם בית המשפט בצורה זהירה ומידתית על הליך המימוש.

במקרים חריגים בלבד, עשוי בית המשפט לסבור שיש למנות את בעלי התפקידים מטעמו לצד כונסי הנכסים, כך שהם יפעלו ביחד למימוש הנכס. מדובר בעיקר במקרים בהם מתרשם בית המשפט, שהכונס משתהה יתר על המידה או פועל בצורה חסרת תום לב כלפי הנושים הבלתי-מובטחים. מקרים חריגים אחרים, של מימוש מורכב במיוחד, יכולים להביא את ביהמ"ש לקבוע שהתהליך כולו יתנהל בפיקוחו ולא בהוצאה לפועל.


מגרש במרכז ירושלים


ההחלטה ניתנה במחלוקת על מימוש מגרש בן למעלה מחמישה דונמים בירושלים, עליו ניתן לבנות 43,000 מ"ר למגורים, משרדים ומסחר. המגרש היה שייך לקבלן ששון לוי, שחברת בית ששון שבבעלותו נמצאת בפירוק, ונרשם עליו שעבוד לטובת שיכון ובינוי וחברת בית ארלוזורוב. שו"ב ביקשה לממש את המגרש במסגרת כינוס נכסים וביהמ"ש המחוזי אישר לה לפעול במנותק ממפרקי חברת בית ששון.

דנציגר קיבל את ערעורו של לוי וקבע, כי המפרקים יפעלו לצד הכונסים, מאחר שמדובר במימוש מורכב וחלף פרק זמן בלתי סביר של תשע שנים בו לא מומש המגרש. החוב הנטען של לוי כלפי שיכון ובינוי עומד על 93 מיליון שקל ללא הנזקים הנטענים, ועם הנזקים - על 145 מיליון שקל.

שו"ב ובית ארלוזורוב חויבו בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל. השופטים עוזי פוגלמן ודפנה ברק-ארז הסכימו עם דנציגר. המפרקים הם עוה"ד יעקב אמסטר ודורון סטריקובסקי, אשר ייצגו את עצמם עם עו"ד מוריה אזרד. את המשיבים ייצגו עוה"ד ניצן שמואלי, שאול ברגרזון, אמיר דולב, שמעון שמיע ויאיר גרין, ואת הכנ"ר - עו"ד טובה פריש.