"כבר ניצחתי; משימתי הושלמה". כך אומר אדוארד סנודן, העובד לשעבר של הסוכנות לביטחון לאומי (NSA), שקיבל מקלט זמני ברוסיה לאחר שהדליף לאמצעי תקשורת בינלאומיים כמויות עצומות של מסמכים מסווגים, שחשפו כיצד המודיעין האמריקני מלקט נתוני תקשורות של מיליוני אמריקנים ואחרים, ומצותת לתקשורות של ראשי מדינות ומוסדות ברחבי תבל, לרבות
אהוד אולמרט, רה"מ לשעבר, ו
אהוד ברק, שהיה שר הביטחון. סנודן דיבר במוסקבה, בראיון ל"וושינגטון פוסט", שמתפרסם היום (ג').
סנודן התכוון לתוצאות שחוללו ההדלפות: הקונגרס דורש הסברים מהממשל ומחוקקים רבים תובעים לקצץ את כנפי הסוכנות לביטחון לאומי. פניות לערכאות חודשו ושופט פדרלי אחד כבר קבע שאיסוף ללא אבחנה של נתוני תקשורות "קרוב לוודאי מנוגד לחוקה" ושיכולות ה-NSA הן "כמעט אורווליאניות". ממשל אובמה נאלץ לתת פומבי למסמכים מסווגים, שבעבר הוא נאבק בחירוף נפש נגד פרסומם. יתר על כן, הבית הלבן רמז שהוא מוכן להטיל מגבלות על התנהלות הסוכנות וגופים מודיעיניים אחרים.
בסך-הכל, המסמכים חשפו רשת מעקב גלובלי בעלת יכולת ליירט כל מנגנון תקשורתי ולפצח תקשורות מוצפנות, בין השאר באמצעות חדירה ב"דלתיים אחוריות" למערכות של ספקים גלובליים כפייסבוק וגוגל. הדלפות סנודן קילפו חלק גדול ממעטה הסודיות של NSA ואחותה הבריטית והפכו אותן מטרה לחיצי ביקורת ציבורית גלובלית.
על-רקע זה אמר סנודן ל"פוסט": "מבחינתי, במונחים של סיפוק אישי, המשימה הושלמה. אני ניצחתי. מהרגע שבו עיתונאים היו יכולים לעשות את עבודתם, כל מה שניסיתי לעשות קיבל תוקף. אל תשכח. לא רציתי לשנות את פני החברה. רציתי לתת לחברה הזדמנות לקבוע האם היא צריכה לשנות את עצמה. כל מה שרציתי הוא, שלציבור תהיה אמירה לגבי הדרך שבה מושלים השלטונות".
המראיין מציין, שסנודן חושב בצורה מתודית ושיש לו גישה של מהנדס לפתרון בעיות. במהלך עבודתו בסוכנות, הוא החל להאמין שמנגנון מסוכן של איסוף מידע בקנה מידה המוני החל לצמוח לממדים שחורגים מכלל שליטה. הביקורת של הקונגרס ושל הרשות המשפטית נעשתה בדלתיים סגורות והייתה למעשה "בית קברות של השיפוט". שתי הרשויות היו למעשה קרבן למניפולציה של הסוכנות לביטחון לאומי. תקנות לסיווג מידע יצרו חומות שמנעו כל דיון פומבי, לדעתו של סנודן.
הוא הודה, שלא היה לו שמץ מושג האם הציבור בארה"ב חולק את דעותיו לפני שהחליט לנתץ את החומות האלה. "היכרתי בכך שאני נכנס לכל העניין בעיניים עצומות, שאין כל תקדים לכך", הוא אומר. "אבל כאשר אתה שוקל אל החלופה, כלומר לא לעשות דבר... ברור שעליך לעשות משהו במקום לא לעשות דבר"
"החשש היחידי שנותר הוא החשש מאדישות"
סנודן מספר בראיון, שזמן רב לפני שהחליט להדליף את הסודות הכמוסים של מעבידתו, הוא דיווח לעמיתיו בעבודה על עומק הריגול הפנימי של NSA בתוך בארה"ב. לדבריו, "העמיתים נדהמו לשמוע שאנו אוספים יותר מידע בתוך ארה"ב, על אזרחים אמריקנים, מאשר מידע על רוסים ברוסיה... שאלתי את האנשים האלה כיצד, לדעתם, היה הציבור בארה"ב מגיב אם הוא היה קורא על כך בעמוד הראשון של העיתון".
דובר NSA אמר ל"פוסט", שבדיקה פנימית שערכה הסוכנות, לרבות שיחות עם עמיתים לשעבר של סנודן, לא העלתה כל הוכחות לקיומן של שיחות כאלה.
זמן קצר לפני שהחליט להדליף את המסמכים, ערך סנודן חישוב סופי של הסיכונים. הוא התגבר על מה שתיאר כ"פחד אנוכי" מפני השלכות המעשה עליו עצמו. "אמרתי, שהחשש היחידי שנותר הוא החשש מאדישות... שלאנשים לא יהיה אכפת, שהם לא ישתנו".
ליבת גילויי סנודן היתה, שמדי שנה ליקטה הסוכנות לביטחון לאומי מאות מיליוני קבצי כתובות דוא"ל, מאות מיליארדי נתונים על מיקומי טלפונים ניידים בעת ביצוע שיחות וטריליונים של פיסות מידע על שיחות מקומיות בארה"ב: איזה מספר חייג לאיזה מספר,מתי ומאיזה מקום. בהגדרה, מציין ה"פוסט", רוב כמויות המידע הזה לוקטו מאזרחים פרטיים, שאין נגדם שום חשד. אך יכולות חדשות וכבירות ממדים של אחסון וניתוח נתונים אפשרו ל-NSA להשתמש במידע הזה למיפוי יחסי אנוש בקנה מה כלל-גלובלי. הנהלת הסוכנות מאמינה, שרק בדרך זו היא תוכל לשלוח משושים מעבר ליקום הידוע של המטרות המודיעיניות הקיימות.
להשקפת NSA, מודיעין אלקטרוני הוא עניין של חיים ומוות. "בלעדי ריגול אלקטורני, ארה"ב חדל להתקיים כפי שאנו מכירים אותה", נאמר בדיווח פנימי, שהוכן זמן קצר לאחר פיגועי הטרור של 11 באוקטובר 2011.
בראיון ל"פוסט" אמר סנודן: "מה שהממשלה רוצה, הוא משהו שלא היה לה אף פעם. היא רוצה מודעות מוחלטת. השאלה היא, האםפ זה משהו שאנו צריכים לתת לה"?
פרטיות, לדעת סנודן, היא זכות אוניברסלית, והיא חלה על אזרחים אמריקניים ועל מטרות זרות באותה מידה: "לא אכפת לי אם אתה האפיפיור או אוסמה בין לאדן".
