"אני עדיין מתקשה להבין מה ההיגיון בלנסות ולהגיע להסכם, כאשר כל הסממנים מראים שהצד שיותר חפץ בו זה הצד האירני של חמיאני". כך אומר (יום ה', 14.11.13) השר להגנת העורף,
גלעד ארדן. הוא דיבר בכנס של המכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב ואגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בצה"ל, בנושא ההיערכות הלוגיסטית לחירום. ארדן הזהיר, כי הסכם הביניים עם אירן עלול להפוך להסכם הקבע, אם האירנים לא ירצו הסכם קבע נפרד.
"כשמדובר על כך שהעשרה נמשכת, כאשר ההסכם הזה משמר את היכולות של אירן להיות מדינת סף גרעינית, זה דבר שכל מי שמעורב בהסכם הזה צריך לקחת בחשבון. הדבר יוביל למירוץ גרעיני במזרח התיכון ולחוסר יציבות גבוה", הוסיף ארדן.
"הלוגיסטיקה תכריע מי ינצח"
לדברי ארדן, הלוגיסטיקה תכריע מי ינצח בעימותים הבאים, שכן "שדה הקרב עבר מהפך. אם בעבר ידענו שהכיבוש של השטח והשליטה בו הם שייצרו את תמונת הניצחון, אזי אפשר לראות שבלבנון השנייה צה"ל השתלט על השטחים, אבל זה לא היה מספיק. כשאנחנו מדברים על האיום ושדה הקרב העתידי, תמונת הניצחון שאנחנו רוצים מורכבת מהרבה תמונות קטנות יותר.
"התרחיש העתידי הוא נפילה של אלפי טילים למשך שלושה-ארבעה שבועות במספר רב של ערים במדינת ישראל. ההגנה הטובה ביותר היא עדיין ההתקפה וצה"ל צריך לעצור את ירי הטילים. הדבר יקח זמן, וגם כאשר צה"ל ישתמש בכל היכולות ההתקפיות והמודיעיניות שלו, עדיין יפלו פה הרבה מאוד טילים בכל יום. צה"ל וכל המערכת הביטחונית זקוקים גם לאותו אורך נשימה ולכושר העמידה של העורף. יזדקקו לאותה רציפות תפקודית, שככל שהיא תפעל טוב יותר ותתפקד, לצה"ל יהיה יותר זמן לפעול בחזית ולהפסיק את ירי הטילים", הוסיף ארדן.
מי ישלוט על הגוף המרכזי?
לדעת ארדן, "מעל הכל מרחף החיסרון הבולט שאין חוק עורף במדינת ישראל. יש חוק הג"א, אבל הוא לא יכול לתת מענה לוגיסטי. אצל כל אויבי ישראל יש 200 אלף רקטות שיכולות להגיע לכל נקודה בישראל, וכשמדברים על מיגון בתי המגורים, יש לנו פער שחייבים לתת לו מענה, כי אף אחד לא רוצה לראות אזרחים משוטטים ורצים ברחובות ומחפשים מקלטים ציבוריים".
ארדן, המנהל מאבק מול שר הביטחון, משה יעלון, בנוגע לשליטה בעורף בחירום, הוסיף: "כאשר האיום המרכזי על העורף, צריך שיהיה מישהו שיראה את כל הצרכים, וכאשר נוצר מחסור הוא יחליט לאן הולכים המשאבים. היום, כאשר הציפייה של הציבור שהוא הרבה יותר מעורב ואנחנו הרבה יותר חשופים בגלל התקשורת, והמערכות האזרחיות הרבה יותר מורכבות והאיום הצבאי מאיים יותר על העורף, יש נחיצות אדירה בגוף מתכלל".
גם ראש אט"ל, אלוף קובי ברק, אמר שיש צורך בגוף שירכז את הטיפול בעורף בחירום. "המערכות הבאות בראיית האויב הן שהוא שם משקל רב על הפעולה מנגד, ירי בספיקה גבוהה ודיוק גבוה, פגיעה ביכולת הגיוס וההיערכות למלחמה של הצבא, פעולה מול כושר העמידה של החברה, תיאום ושת"פ בזירות, גיוס הקהילה הבינלאומית לסיום המערכה.
תרחיש רב-זירתי אפשרי
"מטרת האויב היא לשבש את מאמץ הגיוס והתמיכה הלוגיסטית של צה"ל והתמיכה באזרחים. אירוע טרור או פעולה שלנו יכולים להביא לשינוי מהיר. לכן, לא מדובר בהפתעה. אנחנו צריכים להיות מוכנים לאירועים. יכול להיות תרחיש רב-זירתי (בדירוג או במקביל), ירי על העורף, מלחמות קטנות, איום על השרשרת הלוגיסטית ואיום הסייבר על היכולות שלנו כמדינה וצבא. תהיה התמודדות על משאבי המשק הישראלי. אם פעם בחזית זה היה רק הלוחמים, במלחמה הבאה המשאבים צריכים להיות מחולקים בהתאם.
"במלחמה הבאה הטיל הראשון יכול ליפול גם על המערך המטכ"לי ועל התשתיות הלאומיות וככה השרשרת תינתק. התפקיד שלנו הוא ליצור את המעקפים, שנוכל לעקוף חוליות שרשרת אם אחת מהן ניתקת. כדי שזה יקרה, אנחנו צריכים רציפות תפקודית - המשך יכולת לעמוד במשימה ובתפוקות העיקריות הנדרשות מיחידה צבאית, תוך כדי ספיגה.
"עושים זאת קודם כל על-ידי מודעות וחוסן ארגוני לפעול תחת אש. צריך לפזר את המלאי וליצור מיגונים. לדעת לשקם תוך כדי מלחמה ולהעביר מתקנים נייחים לתפיסה ניידת. צריך גם ראייה לאומית ושליטה משותפת של מערכת הביטחון והמשק האזרחי. צריך שימוש בתשתיות התחבורה של המדינה כדי להזיז את כל צה"ל לכל כיוון, צריך את צירי התחבורה של ישראל. כדי לגייס את כלל צה"ל, צריך חלק גדול מסד"כ האוטובוסים והמוניות, לשלב את משטרת ישראל".
ברק עמד על סוגיות נוספות להן יהיה צורך למצוא מענה, ובהן: שימוש בתשתיות אנרגיה לאומיות, ריתוק מפעלים לייצור מוצרי מיגון, גיוס קבלנים לתיקון מערכות קריטיות, שימוש בחלקי חילוף לתיקון תשתיות שנפגעו, טיפול בפצועים בבתי חולים ועוד. ברק ירד לפרטים הקטנים ביותר: "הבחנה בין צורך פיקודי ביחידות צה"ל לצורך במפעלים מרותקים (האם תפקיד מנהל המפעל יותר חשוב במפעלים או שיישאר בעבודה שלו וככה יסייע יותר)".
ברק סיכם: "המענה הטוב ביותר לאיום על העורף הישראלי הוא במהלך התקפי חד ומכריע. לכן, מרכז הכובד להפניית המשאבים הלאומיים צריך להישאר עבור צה"ל, תוך מתן מענה לצרכים המתגברים של המשק האזרחי".
"המערכת האזרחית היא נכה"
תא"ל (מיל.) מאיר אלרן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, התייחס למוכנות העורף והתשתיות הלאומיות להתמודדות עם מתקפת טילים רחבה. לדבריו, "יש להבין שבמלחמה הבאה יהיו בעיקרו של דבר עימותים בעלי משמעות אזרחית. אנחנו צריכים להבין שעם כל החשיבות של צה"ל, עיקר הבעיה היא בתחום האזרחי. הצד השני מבין שהחוליה החלשה היא החוליה האזרחית. המערכת האזרחית היא מערכת נכה, אין בהירות, לא יודעים מי עושה מה. אנחנו צריכים לתרגם את ההבנות של האתגרים למציאות. אנחנו עדיין לא מבינים את חשיבות המערכת האזרחית. יש כאן מעבר חד-משמעי ולא מתורגם עדיין לעשייה - מדגש צבאי מובהק לדגש מאוזן בין החלק הצבאי-אזרחי".
אלרן הוסיף: "אם עד עכשיו בתחום הגנת החזית האזרחית, הדגש היה על האזרחים כי הם אלו שנפגעו פיזית או מנטלית, תצטרף אליהם במלחמה הבאה מערכת נוספת ומשמעותית - המשק והתשתיות הלאומיות. חוברים ביחד הדיוק העתידי של האויב ומערכת הסייבר. שניהם ביחד יוצרים איום מסוג אחר לגמרי. צריך גם לעשות מעבר מדגש בתחום החזית האזרחית בדגש על האזרחים לדגש על התשתיות הלאומיות".
אלרן הציע לצה"ל להוריד מראש סדר העדיפות את הצבאות הסדירים. "מבחינת האיומים על ישראל, הצבאות הסדירים חשובים, אבל בשנים הבאות צריך להתייחס לכוחות הלא-מדינתיים", הוא סבור.
אלרן הוסיף והזהיר: "צריכים לחשוב מה קורה ביום שאחרי. מה קורה לאזרחים אחרי שהם נפגעים, מה קורה לתשתיות ואיך יוצרים את המצב שבמהירות הגדולה ביותר הם חוזרים לרציפות התפקודית. לא נעשה די לחזרה לתפקוד מהר ככל הניתן, לא רק במערכת האזרחית אלא גם בצה"ל".
רק, לכאורה, לפי שעה
