בני הזוג פנינה ודרור גלבוע טוענים כי רצף אירועים ומחדלים מצערים הוביל לכך שבוקר אחד גילו לתדהמתם כי הדירה אשר סברו כי היא נמצאת בבעלותם במשך שנים, רשומה בלשכת רישום המקרקעין בבעלות אחרים.
לדברי דרור גלבוע בפברואר 1972 הוא נשא לאישה את אשתו הראשונה, מכר את דירתו בבת-ים, לקח משכנתה מבנק המזרחי ורכש את הדירה בצפת. במועד הרכישה לא היו בעלי הדירות בבניין רשומים בלשכת רישום המקרקעין, ואולם לרוכשים נמסר כי תירשם על שמם הערת אזהרה וזאת עד להסדרת הבעלות של רכשי הדירות בטאבו.
לטענתו, בין השנים 1983-1988 לא נעשה כל שימוש בדירה והיא נותרה ריקה, על-רקע הליכי הגירושין בינו לבין אשתו הראשונה. לאחר סיום הליכים אלה הושגה הסכמה בעקבותיה הוא קנה מאשתו הראשונה את חלקה בדירה כך שבפועל הוא הפך לבעל הדירה בשלמותה.
בשנת 1988 נישאו בני הזוג דרור ופנינה גלבוע ולדבריהם בשנת 2011 עם פניית יזמים לדיירי הבניין לביצוע
תמ"א 38 נדהמו לגלות כי בניגוד לאמונתם לאורך כל השנים, הדירה שנרכשה בכסף מלא לא נרשמה על שמם אלא על שמה של חברה בשם צ.י.ד חברה להשקעות ובניין, ואילו הערת האזהרה שסברו לתומם כי היא רשומה לטובתם, רשומה בפועל לטובתה של אישה בשם גאולה ג'רבי מבני ברק.
לדברי בני הזוג גלבוע, הם פנו לחוקר פרטי על-מנת להתחקות אחר אותה חברה ואותה אישה לצורך בירור נסיבות רישומן בלשכת רישום המקרקעין. מבירור החוקר הפרטי עלה כי החברה פורקה זה מכבר וכי כל הדירות בבניין נרשמו בבעלותה באוגוסט 1980,ועוד התגלה
כי הערת האזהרה לטובתה של האישה האמורה נרשמה כבר בחודש מרץ 1978 דהיינו כשנתיים טרם רישום הבעלות על שמה של החברה הקבלנית.
בני הזוג גלבוע פנו למחוזי בתל אביב בעתירה להצהיר כי הם הבעלים של הדירה ברחוב סוקולוב ברמת השרון ולהורות לרשם המקרקעין למחוק את הרישום הקיים אצלו לפיו הדירה מצויה בבעלותה של החברה הקבלנית, וכי קיימת הערת האזהרה לטובת האישה האמורה.
בעתירה נאמר כי במקרה הנדון קיימים מסמכים רבים המעידים על קיומה של התחייבות לרכישת הדירה ואף למעלה מכך על קיומו של חוזה המכר. לדברי העותר הוא אף לקח משכנתה מבנק טפחות לצורך רכישת הדירה, ומושכל יסוד הוא כי הבנק לא היה מעניק לו הלוואה לצורך רכישת הדירה ללא הסכם מכר.
עוד נטען בעתירה כי הערכאות השיפוטיות בהן התנהלו ההליכים בין העותר לבין אשתו הראשונה בחנו את סוגיית חלוקת הרכוש ביניהם ובמיוחד את סוגיית דירת המגורים על בסיס ההנחה כי הדירה מצויה בבעלותו, וזאת בהסתמך על תצהירי הצדדים ועיון בחוזה הרכישה.
לטענת העותרים אף אם חוזה הרכישה עצמו אינו ברשותם כעת מאחר שעורך הדין מטעמם אשר לא השלים את הליך העברת הבעלות על שמם איבד את מסמכי העברת הבעלות, הרי שמצויות בידם ראיות לרוב המוכיחות את קיומו של חוזה הרכישה.
בעתירה נאמר כי קיימת לעותר דרור גלבוע חזקה רבת שנים בדירה לכל הפחות ממועד נטילת הלוואה לצרכי משכנתה מבנק המזרחי בשנת 1979 דהיינו משך 34 שנים, ואף לאשתו השנייה שנישאה לו בשנת 1988 קיימת חזקה בדירה משך 25 שנים, ועל כן הם עומדים בתנאי שעניינו משך החזקה בדירה.
לטענת העותרים לאורך כל תקופת החזקה בדירה, איש לא חלק על בעלותם בדירה ואף אדם לא פנה אליהם בדרישה להתפנות משטח הדירה. לדבריהם משך שנים רבות הם נהגו מנהג בעלים בדירה וכלפי כולי עלמא הייתה בעלותם בדירה ולכל הפחות חזקתם בה, עובדה קיימת שאין עליה עוררין.
אשר על כן סבורים העותרים כי יש לאפשר להם להשלים את התהליך ולהירשם כבעלי הדירה במרשם המקרקעין.
