וינסנט אניימה הפך השנה לטאבו בקרב חובבי הכדורגל בארץ. השוער הניגרי מקבל מחמאות מקיר לקיר, והפך למועמד בכיר לצאת לאירופה בשנה הבאה, בין אם לאנגליה או אולי דווקא לספרד.
לאניימה יש ללא ספק חלק גדול בהצלחה של קבוצתו, שנמצאת במקום השני, עם אפשרות רצינית לתפוס את המקום הראשון, אך הניגרי הוא לא היחיד שהצעיד את קבוצתו למקום בו היא נמצאת.
לפניו משחקים שני בלמים מנוסים כבאדיר וטופוזאקוב, שהופכים את משחק ההגנה של האדומים לשקט ואחראי, ונותנים גם לשוער שמאחוריהם הרבה מאוד ביטחון ושלווה.
על יבואה וללה כבר אמרו הכל, אחד כבש ללא הפסקה בתחילת העונה, והפך למבוקש ברוסיה והשני הכריע את המשחקים החשובים נגד בית"ר ירושלים ובדרבי הגדול.
למרות זאת, ולמרות הקרדיט הרב שאניימה קיבל, לא הוא יביא לאדומים תארים השנה. תואר אחד הוא כבר הפסיד להם לאחר שהחטיא פנדל בדו קרב הפנדלים מול מכבי חיפה, וראה איך "השוער הטוב בליגה", להגדרתו, ניר דוידוביץ' עוצר ומעלה את קבוצתו לרבע הגמר.
![דוידוביץ´ חוגג (אלעד ירקון) דוידוביץ´ חוגג (אלעד ירקון)](https://images.one.co.il/images/d/400_221/gg861182.jpg) |
דוידוביץ´ חוגג. העיף את הפועל בפנדלים (אלעד ירקון) |
|
שוער, גדול ככל שיהיה לא מביא תארים בעונה שאורכה 33 מחזורים, ולכן בהפועל צריכים להפסיק לסמוך על השוער שלהם כאילו הוא השחקן היחיד בקבוצה.
לא אניימה, וגם לא דוידוביץ', קאלה או שטראובר יכריעו את גורל האלופה בסיום העונה, אלא הקבוצה שתשחק עם הכי הרבה ביטחון ושלווה. במשחק מול בני יהודה, כאשר זרק למויאל כדור לפנים, הוכיח אניימה שביטחון יש לו, אבל שלווה לא.
הכתוב הינו טור דעה