גם בליגת האלופות, המפעל הזה של הקבוצות העשירות, יש כמובן היררכיה מאוד ברורה. עם זאת, בעשר העונות האחרונות מספר דו ספרתי של קבוצות הגיעו לרבע הגמר למרות שעל הנייר – בין אם של המנג'ר או של מנהל החשבונות – הן לא היו אמורות להיות שם. מתוך אלה, שבע קבוצות מתחו את העונה האירופית הנהדרת שלהן אל מעמד חצי הגמר או יותר. העונה מועמדת להצטרף אל המועדון המצומצם הזה קבוצה שעד לפני שנתיים-שלוש לא היתה עוברת את הסלקציה ושגם היום אינה מעוניינת לעבור אותה. אבל באיירן מינכן לא באמת ממוקמת בשפיץ האירופי זה מכבר. ומכאן השאלה האם באיירן של 2009 נכנסת לתבנית שהשאירו דינמו קייב (של 99), לידס (2001), לברקוזן (2002), מונאקו, פורטו (2004), איינדהובן (2005) וויאריאל (2006)? כדי לענות עליה יש לאפיין את דמותו של סוס שחור בליגת האלופות.

1. הישגים בליגה המקומית. רק שלוש קבוצות ברשימה (דינמו קייב, פורטו ואיינדהובן) זכו באליפות המקומית במהלך האודיסיאה האירופית שלהן. אלה שלוש קבוצות שבאותן ימים התעללו בליגות המקומיות שלהן כמו מכבי תל אביב כדורסל בשיאה. המשותף לכל השלוש הוא שהליגה שלהן במקרה הטוב מדגדגת את הדרג השני באירופה מלמטה. כל היתר רשמו הישגים שהולכים ופוחתים כמעט ביחס ישיר לעלייה ברמת הליגה: לברקוזן סיימה שנייה בגרמניה, מונאקו שלישית בצרפת, לידס רביעית באנגליה, ויאריאל שביעית בספרד. באיירן מדורגת כרגע רק במקום הרביעי בבונדסליגה. אמנם הצמרת שם מאוד צפופה, אבל מספר תוצאות העונה, כולל תבוסות משפילות (5:2 בבית לורדר ברמן, 5:1 מול וולפסבורג בשבת האחרונה) מבהירות כי יורגן קלינסמן לא מצליח לתרגם את הסגל הטוב בגרמניה לשליטה בליגה. לפחות לא במקביל להצלחה באירופה. בסעיף הזה, לצערם או לשמחתם של הבווארים, קיימת התאמה לא מעטה לפרופיל.