בעלי זכויות בחלק המערבי של המקרקעין הידועים כ"גוש הגדול" בתל אביב הגישו למחוזי בתל אביב בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, המחייבת אותם בתשלום של 20 מיליון שקל בגין השתתפות בעלויות פינוי שדה התעופה דב.
לדברי המבקשים, המדובר בעוול הזועק לשמיים, כאשר בהסדר קודם משנת 2007 בין אותם הצדדים - מדינת ישראל ומנהלי הגוש הגדול - ואשר אושר על-ידי אותו מותב בבית משפט השלום בפברואר 2008, הסכימו המנהלים בשם בעלי הזכויות לוותר לטובת המדינה על 50% מזכויות הבנייה העתידיות שערכן נאמד בסכום שבין 1.5 ל-2 מיליארד שקל.
סכום אסטרונומי זה מהווה, לדברי המבקשים, למעשה הפקעה מזכויותיהם הקנייניות ואמור היה לשמש ללא ספק לכיסוי מלוא עלויות פינוי שדה התעופה דב, הן החלק האזרחי והן הצבאי, ואף להותיר בידי המדינה משאבים כספיים רבים מעבר לכך. מובן, נאמר בבקשה, כי המדינה רשאית לממש חלק מזכויותיה אלה לצורך כיסוי הוצאותיה.
לדברי המבקשים, המנהלים החלופיים אשר מונו ביולי 2009 למנהלים הקודמים, מתעלמים מההסדר שאושר על-ידי בית המשפט בפברואר 2008 ואשר לפיו התחייבו המנהלים הקודמים בשם בעלי הזכויות לוותר על מחצית מזכויות הבנייה העתידיות בתמורה להזזת שדה דב וקידום הליכי התכנון והבנייה באזור זה.
לטענת המבקשים, בית משפט השלום לא נתן משקל ראוי לעמדתם והמנהלים המיוחדים התייחסו אליהם כאל הדיוטות אשר אינם יודעים מהי דרך הפעולה הטובה מבחינתם, התייחסות מקוממת ובלתי ראויה, ואף סטו סטייה ניכרת ממחויבותם לשמש כנאמנים לאינטרסים של בעלי הזכויות.
לדברי המבקשים, בית המשפט אשר מינה את המנהלים לתפקידם בוודאי לא התכוון לאפשר להם להעביר לצד ג' סכומי עתק מרכושם בנימוק של "טובת בעלי הזכויות" וללא כל בסיס משפטי, וכל זאת נוכח התנגדותם הנחרצת של בעלי הזכויות.
הגוש הגדול מצוי בהליכי פירוק השיתוף זה עשרות בשנים באמצעות בית משפט השלום בתל אביב. המדובר בגוש קרקעות הכולל כ-1,068 דונם ומאות רבות של בעלי זכויות אשר המתינו עשרות בשנים לפיתוחם ותכנונם של מקרקעין אלו. במסגרת ההליכים הללו מינה בית המשפט מנהלים מטעם בית המשפט לניהול שטח הגוש הגדול לצורך פירוק השיתוף במקרקעין, חלוקת הזכויות בין בעלי הזכויות.
