|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בשעה 22:00 נשמעה דפיקה בדלת
|
ערב חג, התביישתי להיות אזרח ישראלי. כאבתי את כאבה של אותה אם חד הורית אמיצה, הנלחמת את מלחמת הקיום של משפחתה
|
כולנו חלק מהמשבר הכלכלי. כולנו חווים ומרגישים אותו. כל אחד על-פי מצבו הכלכלי, האישי והמשפחתי. הנתונים ידועים. מימדי האבטלה הגואים מופיעים חדשות לבקרים בכל כלי התקשורת. המראות של נזקקים, מספרם הבלתי נתפס, ההולך וגדל ככל שהמשבר הכלכלי מעמיק, איננו מנותק מההוויה שלי ושלכם. כולנו באותה סירה.
בשעה 22:00 נשמעה דפיקה בדלת. זוגתי שתחיה ואנוכי החלפנו מבטים. מה יש לחפש אצלנו בשעה זו..?? מי איבד את הדרך? ועוד בקומה 7 בבניין רב קומות. פתחתי.
מולי עמדה אישה קטנה. עייפה. מותשת. מבט מוטרד ונבוך. אמא חד הורית. בבקשה נדבה.
לשנייה. רק לשנייה אחת קצרה, חלפה המחשבה, תמיד אותה מחשבה, האם מבקש הנדבה מתחזה? נוכל? אחד ממבקשי הנדבות המקצועיים בצמתים, שהחליט לשדרג את גיוס התרומות...? לא. זה אמיתי. הכאב והמצוקה אמיתיים. רואים. אי-אפשר להסתיר.
ואז מיד מגיעה המבוכה, כשהיד מושטת לארנק ומוציאה את השטר הגדול ביותר שהיה שם. לא הייתי רוצה להיות במקומה. לא מאחל לאף אחד להיות במקומה. היא לקחה את התרומה, הודתה, זוגתי הציעה לה גם לשתות, שאלה אם אפשר לתת לה משהו נוסף לדרך, אמרה תפוז. נתנו בשמחה. הלכה.
נשארה ההרגשה הנוראית של אחרי. כמה שלא היינו נותנים - זה לא מספיק. לא יכול להספיק. כי אסור שבישראל 2009 יתרחשו מראות כאלו. אין סיבה זה יקרה; לא מתקבל על הדעת. תגידו שאני נאיבי (ואני לא) תגידו שזה טבעי, תמיד יש עניים ונזקקים, חוקי הטבע.
אז זהו. שלא. אני לא מוכן לקבל את זה. אין סיבה שזה יקרה. שלא יספרו לי ולכם סיפורים. כשרוצים - יש כסף. זה עניין של סדרי עדיפויות ורגישות חברתית. זה הכול. כאן זה מתחיל וכאן זה נגמר.
בשעה 22:00 בלילה, ערב חג, התביישתי להיות אזרח ישראלי. כאבתי את כאבה של אותה אם חד הורית אמיצה, הנלחמת את מלחמת הקיום של משפחתה, במדינה שאין בה חמלה, ואין בה מדיניות רווחה בונה. עד שהעוני והכאב לא דורכים על מפתן דלתך - אתה לא חווה את זה כפי שזה. במלוא העוצמה והכאב.
בישראל שלי ושלכם - אסור שזה יקרה. חג שמח.
|
| תאריך:
|
04/04/2009
|
|
|
עודכן:
|
04/04/2009
|
|
עדי שטרנברג
|
|
בשעה 22:00 נשמעה דפיקה בדלת
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
יורם מגבעת שמואל
|
4/04/09 18:46
|
|
|
|
2
|
|
בגלל מה שהוא מיצג
|
4/04/09 20:43
|
|
|
|
3
|
|
תוכי יוסי
|
4/04/09 20:56
|
|
|
|
4
|
|
כואב על אמת
|
4/04/09 22:18
|
|
|
|
|
|
אז לא יהיה עוני
|
4/04/09 22:52
|
|
|
|
5
|
|
קורא
|
5/04/09 13:11
|
|
יומיים בלבד הספיקו לאביגדור ליברמן, שר החוץ החדש בממשלתו של בנימין נתניהו, להוכיח שלכינוי "איווט האיום" שדבק בו בעבר הרחוק יש עדיין כיסוי גם בתקופה זו. בעת חילופי השרים במשרד החוץ הכריז ליברמן, בנוכחותה של ציפי לבני, כי הוא לא מאמין בשלום אלא דווקא ביד חזקה כלפיה הפלשתינים, והודיע שהוא מבטל את הסכם אנאפוליס שחייב תחילתו של מו"מ מדיני איתם ללא התניה מוקדמת של חיסול הטרור.
|
|
|
|
|
העיקר הבריאות? לא בהכרח. משאלת הלב הכמוסה של כולנו איננה, מן הסתם, מעניינו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. בשבילו היא לא יותר מסתם קלישאה פופולרית. בסופו של דבר הוא הרי מוטרד הרבה יותר מאיושם של תיקים זניחים והזויים, אם לא אפילו פיקטיביים, שחשיבותם בטלה בשישים, אבל שיש בהם כדי להסיר ממנו דאגה וכאב-ראש בלתי מרפה, ובלבד שיוכל לרצות באמצעותם את נספחיו הרבים לקואליציה.
|
|
|
|
|
התחלתי לעבוד בבאג (חנות מחשבים) לפני כמה חודשים, ומאז נשאלתי כבר מספר פעמים: "נו אז אתה מרגיש את המיתון?". התשובה שלי הייתה: "לא, להיפך - המכירות שלי רק משתפרות. אז נכון שאולי זה קשור לזה שאני מוכר נהדר... אבל ברצינות, אני לא מרגיש שינוי".
|
|
|
|
|
עונשי הרתעה באשר הם, מטיבם שהם גם מרתיעים באמת. רוצח הילד מבת עין – לאחר ביצוע הרצח בגרזן, נמלט על נפשו. עתה הוא מסתתר, כי חפץ חיים הוא. כרוצח חפץ חיים הוא לוקח בחשבון כי גם אם ייתפס – יזכה בסך הכול בקייטנה בת שנים ספורות וחממת לימודים, וייתכן כי עוד בטרם השלמת התואר, ישוחרר בהילה של גיבור לאומי, במסגרת שחרור המוני של אסירים כנגד שחרור חטופים, ואז יצטרך להשלים את התואר בתנאי-חופש ברחובות הטרור, שהם הרבה יותר גרועים ומסוכנים מתנאי הכלא במדינת ישראל.
|
|
|
|
|
כמעט שליש מחברי הכנסת, אלה מ"הרשות המחוקקת", מכהנים בממשלה כשרים וכסגני שרים ב"רשות המבצעת". כ-100 שנים לפני שמרכז הליכוד וועידת העבודה נולדו, תיאר הסופר וההוגה אחד-העם, אבי "הציונות הרוחנית" את העתיד להתרחש בפוליטיקה הישראלית. הוא כמובן לא היה נביא, אלא הכיר את הדינאמיקה של השיטה הדמוקרטית המקובלת, שגרסה מעוותת ביותר שלה אומצה במדינה היהודית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רון בריימן
התקשורת הישראלית, ואפילו זו הרואה את עצמה כ"ממלכתית", חוטאת ב"עכשיוויזם" מסוכן ובעידוד הפיכת עסקת החטופים לכניעה ללא תנאי
|
|
|
|
|
הרצל ובלפור חקק
דברי הספד עם הבאתה למנוחות של המשוררת דלית בת אדם  שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
|
|
|
|
|
דן מרגלית
ביבי ראש, ביבי אשם נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר איני בא לטעון כי חליוה אינו צריך להתפטר, צריך גם צריך אחריהם? איתם? לא חשוב
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
