כשמטומטמים מייצרים את שיא החכמה

אי אפשר לשלוט בה. היא מנהלת את עצמה. ועושה את זה הכי טוב. הנקודות הקטנות שמרכיבות אותה מטומטמות. אגואיסטיות. אבל היא: תפארת המין האנושי. על מי אנחנו מדברים? אולי על השוק המושלם של הימין הכלכלי? אולי על אדם סמית? ואולי בכלל על... רשת האינטרנט. בואו נראה.

• לטורים נוספים של ד"ר אושי שהם-קראוס
  

אפיסטמה

פירוש המילה אפיסטמה (episteme) ביוונית עתיקה הוא ידע (אולי לדעת או להכיר). אפיסטמולוגיה, בפילוסופית, הוא שמו של התחום שמנסה להסביר כיצד אנחנו יודעים. יודעים מה? יודעים כל דבר.

והנה, זה לא כל כך מסובך. לפחות בשלב הראשון. איך אני יודע שהדלת סגורה? אני רואה! איך אני יודע שכדור הארץ עגול? משמועות בלבד. הרי לא ראיתי בעצמי. שמעתי וראיתי סרטים של אחרים.

איך אני יודע שציורון של מגף עם עקב שפיצי על דלת השירותים בזגרב שבקרואטיה מסמן שירותי גברים והמגף המוצק הוא שירותים של נשים? שאלה יפה. אולי ככה חונכתי.

אבל ישנו גם מבט מקיף יותר. בשביל לדעת שמולי דלת, אני צריך בסיס עמוק יותר. למשל "לדעת" שיש דברים מוצקים כמו דלת ויש דברים מופשטים כמו "אהבה". ואני צריך לדעת שיש בניהם הבדל. למשל, אני צריך לדעת שציורון קטנטן על שלט על הדלת מסמן משהו בכלל ושהוא לא במקרה שם.

האם בעולם "באמת" יש מוצק ומופשט? לא בטוח. יכול להיות שבכל תקופה יש לנו משקפיים אחרים, משקפיים של מושגים אחרים, שבעזרתם, אנחנו מפרשים את המציאות. כמו שיש משקפי שמש ירוקים שמהן נראה כל העולם ירוק, כך יש משקפיים שמפרידות בין דומם מוחשי (כמו דלת) לבין דומם מופשט (כמו מחשבה).

מישל פוקו, ואני מאוד מפשט, יקרא למשקפיים התקופתיים האלה בשם "אפיסטמה". אחרים יכולים לקרוא לזה פשוט "הנחות היסוד המחשבתיות של תקופה" (לפחות לצורך הטור הזה).

הרבה אגואיסטים יוצרים טוב לכולם

גם לתקופה שלנו יש "סגנון" או "הנחות יסוד לא מודעות". הנה, למשל, אנחנו מאמינים שהרבה אגואיסטים יוצרים טוב.

הנה, אנחנו מאמינים שהרבה מטומטמים יוצרים ידע. איפה?

ובכן, אדם סמית, האיש שהמציא את השוק המודרני, טוען שכולנו אגואיסטים. אנוכיים שחושבים רק על האינטרסים של עצמנו. ומה התוצאה? שוק חופשי מוצלח שמסדר את החיים לטובת כולנו. איך אומרים חסידי השוק החופשי? תנו לשוק לעשות את שלו. ומה זה בעצם השוק? מאות מיליוני יחידות קטנות שפועלות באופן ספונטני ומאלה עולה עולם שלם. עולם, שרבים חושבים שהוא מושלם. ממש מושלם.

אבל, וזה ממש מעניין, לתפישה הזאת לא מעט אחים קטנים שתופסים תאוצה בשנים האחרונות. הנה, למשל מושג מאוד אופנתי; חכמת ההמונים. שימו לב. יש כאן שני מושגים סותרים. או סותרים לכאורה.

המונים נחשבים בדרך כלל לסמל של בערות. סוג של עדר. והנה טוענים ממציאי ה"אסכולה הזאת" שמאוסף אדיר של יחידות של "לא מומחים" ואולי לא בקיאים, יכולה לעלות, כמו באופן ספונטני תובנה חשובה מאוד. או הבנה של מציאות שהיא טובה יותר משל מומחים. עכשיו, המטרה שלי כאן היא לא לזלזל בתפישה הזאת. אני לא מביע עמדה. אלא רק מראה דמיון בתחומי המחשבה.

אינטרנט

ערן פישר, האיש שעל הספר שלו "קפיטליזם בעידן דיגיטלי" אני כותב בטורים האחרונים, מראה לנו שהתפישות של שוק חופשי; אם תרצו המיתולוגיה והערכים של אסכולת השוק החופשי - התגלגלו גם לתיאור של האינטרנט שלנו.

הרשת, כך אומרים מומחים, היא יצור ענק שמורכב ממיליוני פרטים שעובדים סימולטנית והדדית, הלא הם המחשבים המרכיבים את הרשת. אין ספור פעילויות לא מתוכננות, לא מאורגנות מלמעלה, לא נשלטות על ידי מרכז (הרי אין משהו כמו הנהלת האינטרנט) יוצרות מבנה מרשים. אחד המבנים החשובים והמועילים לבני האדם.

שמים לב? יש לנו משקפיים מושגיים דומים שבאמצעותן אנחנו מביטים במבט דומה גם על האינטרנט וגם על השוק החופשי. אז מה זה אומר? זה אומר אולי ששוב התאגידים הגדולים מנצחים אותנו בלי שאנחנו מרגישים. הנה.

שוק חופשי של אתרים

המודל של אדם סמית הוא מודל שמדבר על תחרות שיווינית בין מאות ואלפי עסקים קטנים ובינוניים. המון חנויות. המון דוכנים והרבה בעלי מלאכה ומפעלים קטנים.

בהקשר הזה, ששייך אולי לזמנו של סמית, אפשר באמת לדבר על תחרות הוגנת, או בכלל על תחרות. אבל בימינו, הרי, אם נחשוב על זה טוב, אין ממש מקום לתחרות. איך יכול להתחרות בעל מכולת אחד בכוח הקניה של רשתות המזון הענקיות? איך בית מלאכה קטן שמייצר ברגים יכול להתחרות ביבוא המוני מסין הזולה? ובכן, הם לא יכולים!

ולכן, כשאנחנו מדברים על שוק חופשי בסגנון אדם סמית, כדאי שנזכור שתנאי השוק שלנו שונים.  אצל סמית יש מעין פרופורציה; קנה מידה סביר ודי אחיד לגודל של העסקים המתחרים. בימינו אין.

ובאינטרנט? באינטרנט הדמוקרטי שבו לכל אדם יש מקום וזכות שווה לאחרים להביע את דברו? ובכן, גם זו אשליה. תורת הרשתות (אני מכין על תורה זו סדרה קצרה של טורים) מראה (בעצם את המובן מאליו כמעט) שאתר הבית שלי, אתר הבית של משורר צעיר ואתר הבית של ynet הם לא באותה ליגה. אין מה להשוות.

וכמו בעסקים, הדמוקרטיה כאן היא רק ברמה תיאורטית. הנה, לדף של המשורר נכנסים במשך שנה, כ-100 קוראים. הוא עוד לא תפס תאוצה וספק אם יצליח. כמה שהוא יצעק, הקול שלו לא ממש נשמע. כמו בעל מכולת שיפתח 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, יתיש את עצמו ועדיין לא יתחרה ברשתות, כך גם המשורר שלי. לשיר באמבטיה לא דומה ללשיר באירוויזיון.

לאתר שלי נכנסים בשנה 20,000-15,000 איש. זה יפה מאוד. זו קפיצת מדרגה גדולה. אבל היא כמובן, בזכות הטור שאני כותב פה. כלומר, בזכות אתר ynet שאליו נכנסים בטח מיליוני אנשים בשנה. כמעט כל המדינה נכנסת.

ומה יוצא מזה? יוצא מזה שהמגאפון של כותבים ב-yent גדול פי עשרות אלפים מהמגפונוני הקטן של תנועת מחאה שמאלית או ימנית קטנה. יוצא, שרוב הכותבים באינטרנט, כותבים למגרה. זה קצת כמו להפגין ברחוב סימטה אלמונית בתל אביב, מאחורי בניין מספר 4. (ארבעה בתים בסימטה הזו, הנסתרת).

אז מה? האינטרנט דמוקרטי? בטח! כולם יכולים לדבר וכולם יכולים להגיד מה שהם רוצים. אבל מישהו שומע?

על עוד אפיסטמה

הרשת החופשית תסדר את עצמה לטובת כולנו. רק תנו לה לנהל את עצמה. זו אחת מהאמונות של הזמן שלנו. כמו השוק היא לא צריכה מנהל. אז ראינו שהרשת מסדרת את עצמה. אבל ללא ניהול היא מסדרת את עצמה לטובת הגדולים. אלה שבאופן טבעי הם בעלי סיכוי גדול יותר בשדה הרשת; סיכוי לחשיפה.

אז מה? צריך לייצר הנהלת רשת? לא חושב, וממש לא בטוח שזה בכלל אפשרי. אבל מה שמעניין הוא שלתוך המבנה הזה של תפישות שוק חופשי ותפישות שאומרות שלא ניתן לנהל, צומחים מדעים כלכליים חדשים; למשל תורת הרשתות וכלכלה של מערכות כאוטיות (מלשון כאוס) ושל מערכות מורכבות.

כמו שלקפיטליזם נוצרה תפישה תיאורטית שמסבירה אותו ומצדיקה אותו; מדע הכלכלה המודרני, כך לאינטרנט ולחברת הרשתות נוצרים מדעים שיסבירו למה אי אפשר לנהל אותן. (התשובה: כי הן אינן ניתנות לניהול וזה יוכח, ככה המדענים שלהם, באופן מדעי).

אז מה? האם אלה מדעים שבאים לשרת את השוק החופשי הפרוע? לא יודע. האם הם מדעים של חלטורה? לגמרי לא! אני חוזר ואומר עוד פעמיים: לגמרי לא. אלה מדעים מרתקים וחשובים שעולים באופן טבעי מתוך הצמיחה של התרבות והמטכנולוגיה. והם מרתקים אותי ואני מכין עליהם חומר לחודשיים הבאים