"התנהלות של אדם המקליט את חברו לשיחה בלא כל סיבה מניחה את הדעת היא התנהלות תכסיסנית שאינה עולה בקנה אחד עם עיקרון תום הלב והיא עלולה להעיד על ניסיון מתוכנן מראש להפיל בפח את השותף למשא-ומתן" כך סבור השופט המחוזי בתל אביב
חגי ברנר.
השופט דן בתביעתו של רונן נתני לאכיפתה של עסקת מכר שנכרתה לטענתו בינו לבין הנתבע שמעון פנחס בוסקילה. נתני טען כי בוסקילה התחייב למכור לו בניין ברחוב מטלון בתל אביב תמורת 4.3 מיליון ש"ח במסגרת "עסקת חבילה". נתני שוכר חנות בקומת הקרקע של הבניין בה הוא מפעיל עסק לממכר מוצרי תינוקות.
על-פי אותה עסקת חבילה, נתני היה אמור למכור לבוסקילה את ביתו ברחובות תמורת 2.7 מיליון ש"ח. את ההפרש במחירי שני הנכסים, סך של 1.6 מיליון ש"ח, אמור היה נתני לשלם לבוסקילה.
נתני טען כי לאחר כריתתה של עסקת המכר נסוג בוסקילה מהתחייבותו ומכאן תביעתו לאכוף על בוסקילה אך ורק את מכירת הבניין. בוסקילה הכחיש מכל וכל את טענותיו של נתני וטען כי אומנם הסכים למכור את הבניין לנתני בשמה של אימו שהיא בעלת הזכויות בבניין, אלא שהמחיר המוסכם היה 7 מיליון ש"ח ולא 4.3 מיליון ש"ח.
נתני הציג בפני השופט ברנר הקלטות רבות שלדידו מבססות את טענותיו לגבי העסקה בכלל ולגבי מחיר הבניין בפרט. בוסקילה טען כי הקלטות שהציג נתני הן הקלטות מבושלות המייצגות קטעי שיחה שהוצאו מהקשרם ואין בהם כדי להציג את תוכנן המלא של השיחות. לדברי בוסקילה, לו היה מוצג נוסח מלא של השיחות היה הדבר מאמת דווקא את גרסתו.
השופט ברנר השתכנע לאחר שעיין בתמלילי השיחות כי מדובר בחלקי שיחות ללא התחלה וללא סוף, וכי ברור כי בשיחות שהוקלטו נאמרו דברים נוספים, אך אלה, או שלא הוקלטו במקרה הטוב, או שהוקלטו אך הושמטו מהתמלילים ומן הקלטת שהוגשו לבית המשפט במקרה הרע.
מבין שתי האפשרויות הללו, קבע השופט, סביר הרבה יותר להניח כי מדובר בעריכה מכוונת של הקלטות וכפועל יוצא מכך גם של התמלילים; כן אין זה הגיוני להניח כי נתני הפסיק את ההקלטה כך סתם, באמצען של השיחות, או שהתחיל להקליט את השיחות לא מראשיתן.
לדברי השופט, הרי מלכתחילה ביקש נתני לתעד את הדברים שהוחלפו בינו לבין אחרים ואם היה מתחיל את ההקלטה באיחור או מפסיק אותה בטרם עת, הרי לשיטתו שלו הוא עלול היה למנוע מעצמו תיעוד של אמירות חשובות שייאמרו במהלך השיחה.
עוד השתכנע השופט כי גורם כלשהו התערב בקבצי ההקלטה, התערבות הפוגמת באופן מהותי במשקל שיש לתת להקלטות. לסיכום קבע השופט כי הקלטת שהוגשה לבית המשפט אינה משקפת את השיחות בשלמותן במקרה הטוב או שהיא תולדה של מלאכת עריכה מגמתית במקרה הרע, ובנסיבות אלה משקלם של הקלטת והתמלילים הוא נמוך ביותר.
השופט השתכנע כי עדותו של נתני לא הותירה רושם חיובי ואין לתת בה אמון וכי העסקה האמיתית במקרה הנדון הייתה בדיוק כפי שתיאר בוסקילה.
לדברי השופט, נתני התגלה כמקליט "סדרתי" והוא הקליט שיחות אינספור בינו לבין כל מי שבא עימו בקשר בנוגע לעסקה. ניחא, ציין השופט, אם היה מדובר בהקלטות שבוצעו לאחר שהמשא-ומתן עלה על שרטון, אלא שבעניינו ההקלטות החלו כבר בפגישתו הראשונה עם בוסקילה, כאשר המשא-ומתן רק החל וטרם נוצרה סיבה עניינית להקלטת השיחה.
לדברי השופט, הסברו של נתני כאילו אותן הקלטות ראשונות בוצעו בטעות אגב השתעשעות שלו במחשב הנייד רחוק מלהיות משכנע. לדעת השופט התנהלות שכזו הינה תכסיסנית ועלולה להעיד על ניסיון מתוכנן מראש להפיל בפח את השותף למשא-ומתן. במקרה הנדון, מקריאת תמליל השיחה המוקלטת עולה כי מדובר בניסיון מובהק של נתני למשוך את בוסקילה בלשונו ולחלץ ממנו הודאה בקיומה של העסקה ופרטיה, וזאת מתוך מודעות לכך שהשיחה מוקלטת.
השופט השתכנע כי סגנון השאלות של נתני מביא למסקנה כי אין זה סביר להניח שמדובר בהקלטה שבוצעה כך סתם בטעות, תוך משחק תמים של נתני עם המחשב הנייד, אלא בהקלטה מכוונת ומתוכננת מראש.
לסיכום קבע השופט כ גרסתו של בוסקילה לפיה מדובר בסך של 7 מיליון ש"ח היא גרסת אמת, ואילו גרסתו של נתני לפיה התמורה שסוכמה עמדה על 4.3 מיליון ש"ח בלבד אינה אמת.
השופט קבע כי הואיל ונתני מבקש אכיפה של עסקה למראית עין, דהיינו עסקה לפיה רכש את הבניין תמורת סך של 4.3 מיליון ש"ח ואין הוא מבקש לאכוף את העסקה האמיתית, קרי רכישת הבניין תמורת הסך של 7 מיליון ש"ח - דין התביעה להידחות.
נתני חויב לשלם לבוסקילה הוצאות בסך 50,000 ש"ח.
