משרד התמ"ת (כיום - משרד הכלכלה) ישלם 50,000 שקל לאלמנתו של אדם שהואשם ללא כל יסוד בהעסקת
עובדים זרים ורכבו עוקל. כך קבע (30.6.13) שופט בית משפט השלום בפתח תקוה,
נחום שטרנליכט.
באוקטובר 2003 הטיל משרד התמ"ת קנס מינהלי על מנחם לוין, בטענה שהעסיק עובדים זרים ללא רישיון. ההודעה הראשונה על הקנס הגיעה ללוין כעבור שנה, וביוני 2005 עוקל רכבו. מאוחר יותר הפחית המשרד את הקנס מ-40,000 שקל ל-30,000 שקל, אך לא החזיר את הרכב או את ההפרש בין שוויו לבין הקנס.
לוין טען במשך שנים, כי הוא לא העסיק את העובדים. מדובר היה בעובדי טיח, אך הוא לא היה קבלן. לוין אף איתר את מי שהעסיק את הפועלים, עמי וולינר, שהודה בכתב בהעסקתם. בחקירתו במשרד התמ"ת טען לוין, כי חתימתו על חוזה העסקתם של הפועלים זויפה, אך החוקרת ענבל משש כלל לא טרחה לבדוק טענה זו. לאור כל זאת הגיש לוין תביעה בסך 204,000 שקל, ולאחר שנפטר במהלך ניהול התיק - הפחיתה אלמנתו חיה את סכום התביעה ל-102,000 שקל.
שטרנליכט פורש בהרחבה את שרשרת המחדלים של התמ"ת, ובין היתר הוא אומר: "לנתבעת היה בסיס לחשוד, כי מעסיקם של הפועלים הזרים היה עמי ולא המנוח. למרות זאת לא נבדק העניין כדבעי. למרות כל טענותיו ופעולותיו של המנוח, הנתבעת לא הפעילה את המאמצים הנדרשים כדי לאתר את עמי ולברר את טענות המנוח נגדו. הנתבעת טוענת, כי היא ניסתה לפנות לעמי, לפנים משורת הדין, כדי לבדוק את טענות המנוח בעניינו.
"לא ברור, מדוע חושבת גב' משש, שבירור הטענות המהותיות הללו הינו 'לפנים משורת הדין'. האם אין הרשות מחוייבת לבדוק הדברים לעומקם בטרם תטיל עונש על אזרח?! נראה כי אך טבעי זה שאם אדם כופר באשמתו ומציג טענות המהוות יותר מראשית ראיה לכך שמדובר בעבירה שביצע אדם אחר, חייבת הרשות לבדוק את הטענות לעומקן. בירורן איננו מתבצע באופן חריג או לפנים משורת הדין, כמעין 'מחווה' של הרשות לאזרח אלא כחובה המוטלת על הרשות".
שטרנליכט מסכם: "עולה הרושם כי התעקשותה של הנתבעת להמשיך ולקדם את ההליכים נגד המנוח מבלי לברר את טענותיו בעניין עמי הינו בבחינת חיפוש האשם 'מתחת לפנס'... [המשרד פעל] תוך התעלמות מופגנת מטענותיו וראיותיו של המנוח". הוא חייב את המדינה לפצות את לוין ב-50,000 שקל ולשלם לה הוצאות בסך 10,000 שקל. את לוין ייצג עו"ד אסף ברק, ואת המדינה - עו"ד יריב ליגומסקי.