בדיחה ישנה מספרת על אישה היושבת ברכבת ומקטרת: "כמה אני צמאה, כמה אני צמאה". אחרי כמה דקות נשבר האיש היושב מולה וקונה לה שתייה. היא מודה לו ואומרת: "כמה הייתי צמאה, כמה הייתי צמאה". ויש כאלו המשכללים את השיטה ומודיעים מראש: "כמה אהיה צמא, כמה אהיה צמא".
יהודה וינשטיין ואנשיו מתנהגים בדיוק באותה צורה. היועץ המשפטי לממשלה דורש מהרב הראשי לצפת, הרב שמואל אליהו, להסביר התבטאויות שלו כנגד ערבים העלולות להיחשב לגזעניות, וזאת על-רקע הצגת מועמדותו לתפקיד הרב הראשי לישראל.
עו"ד ארז קמיניץ, ראש תחום ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, כתב (9.7.13) לרב אליהו: "התייחסות זו מתבקשת מאחר שהיועץ המשפטי לממשלה סבור כי ייתכן שהעובדות הנוגעות להתבטאויותיך יחייבו אותו לנקוט עמדה משפטית בנוגע לאפשרות בחירתך לכהונה הרמה". במילים פשוטות: ייתכן שאצטרך לנקוט עמדה - ולכן אני רוצה לנקוט אותה כבר כעת. שוב: כבר כעת, עוד לפני שהרב אליהו התמודד ובוודאי לפני שהוא נבחר.
קמיניץ ממשיך: "לאחר בחינה ראשונית של כל המידע שהועבר וקיים בעניינך, הרי שייתכן כי בחירתך לכהונה הרמה עלולה להימצא כבלתי ראויה ולעורר קשיים משפטיים; ואולם, בטרם יחווה היועץ המשפטי לממשלה את דעתו בעניין, הוא מבקש לקבל את תגובתך המפורטת לדברים המיוחסים לך".
גם כאן נבאר את הדברים. יכול להיות שיהיו קשיים, ולכן היועץ המשפטי רוצה כבר עכשיו לקבוע מה תהיה עמדתו - אם הרב אליהו ייבחר ואם תהיה עתירה נגד בחירתו. הרבנים הראשיים נבחרים על-פי החוק בידי גוף בוחר. ליועץ המשפטי לממשלה אין כל מעמד בבחירת הרבנים הראשיים. אבל זה לא מפריע לאימפריאליסט מרחוב צלאח א-דין: הוא פולש ברגל גסה, ואוי לו למי שיתנגד.
הגוף הבוחר כולל 150 נציגי ציבור והוא פועל על-פי קני-מידה פוליטיים. אבל זה לא מפריע לפקיד מרחוב צלאח א-דין: הוא יקבע את דעתו, ואוי לו למי שיחלוק עליה. הרב הראשי לישראל הוא גם נשיא בית הדין הרבני הגדול וככזה עליו להיות עצמאי. אבל זה לא מפריע לשופט השופטים מרחוב צלאח א-דין: הוא יתערב, ואוי לו למי שיאמר מילה.
