האשם: עומרי כספי / על השחרור מקליבלנד
הישראלי יכול להאשים רק את עצמו בכך שלא הוארך חוזהו. הוא קיבל תנאים אופטימליים להצלחה, אך איבד את הביטחון. עכשיו הכדור בידיים של כספי, ושלא יחשוב על חזרה לאירופה
עוד ב-ynet ספורט:
מהרגע הראשון קיבל הישראלי תנאים כמעט אופטימליים להצלחה. מועדון ראשון שקיבל אותו במעטפת אוהבת, מועדון שני שהתאמץ כדי להביא אותו, שתי קבוצות חלשות שהיה קל לקבל בהן דקות משמעותיות ולבסס מקום.
ואי אפשר לומר שכספי היה אכזבה טוטאלית. העונה הראשונה, במיוחד החצי הפותח שלה, הייתה מצוינת בכל קנה מידה. לכן התסכול גובר. כנראה גם שלו.
כי יש הוכחות מוצקות לכך שכספי מתאים לליגה. אז למה זה נשאר ברמה של אותה התחלה?
הבעיה הראשונה היא ביטחון. כספי, במיוחד בקליבלנד, איבד את הקליעה שפיתח כדי להתאים לתפקיד. ככל שעבר הזמן, גברו העצבים. הוא ראה את הדקות יורדות, אחרים תופסים לו את המקום, ולכל כדור שיצא מהיד הייתה משמעות כבדה יותר.
הסיבה השנייה היא אי יכולת להסתגל. כשמשחקים בשתי קבוצות כל כך שונות, עם כדורסל אחר, שבשני המצבים הקיצוניים שלו יכול להתאים לכספי - והוא עדיין לא מצא את הנישה שלו,
זה אומר שבאיזשהו מקום לא המאמן ולא הרכז אשמים, אלא השחקן שלא משתלב.
קליבלנד, עד לבחירה הראשונה של אנתוני בנט בסוף השבוע ואולי גם אחריה, חיפשה סמול פורוורד שיוביל אותה. היא עקבה אחרי כספי והביאה אותו כדי שיתפוס את המקום מתוך אמונה שהוא מתאים לסגנון שלה. אבל כספי שקע עמוק יותר לתוך תבנית. הוא כמעט לא נגע בכדור בהתקפה, בגלל חוסר תנועה והתברגות בפינה בתקווה לקבל צ'אנס מהנקודה שהוא אוהב. זה לא היה כספי הדינמי של סקרמנטו שנאבק להוכיח את עצמו בשני הצדדים, אלא שחקן שננעל יותר ויותר בתוך הראש שלו.
עכשיו אסור לו לוותר. בשום פנים ואופן לא ללכת לקבוצה שתשלם לו באירופה. הוא חייב להישאר בארה"ב, לנסות למשוך הצעות כשחקן חופשי, לבנות את עצמו ככספי משודרג, מישהו שייתן תוספת כוח מהספסל. יש מספיק קבוצות שצריכות את העומק שייתן שחקן מנוסה. אבל זה כבר לא תלוי במאמן מרושע שלא אוהב אותו אישית או ברצפה עקומה. הכל על הכתפיים של כספי.
לפנייה לכתב/ת 
