נתוני הייצוא העולמי של 19 טריליון דולר ב-2010, כוללים כ-5 טריליון דולר שמקורם בייצוא ממדינה אחת למדינה אחרת המשתמשת באותן תשומות מיובאות לייצור מוצרי ייצוא חצי מוגמרים או סופיים. במילים אחרות, כמעט 30% מנתוני הייצוא העולמי הגולמי משקפים ייצוא תשומות מיובאות שעובדו ושיוצאו מאוחר יותר, בשנית או אף יותר מכך, על-ידי מדינות אחרות. נתוני הייצוא העולמי כוללים אם כן "כפל חישוב".

תופעת "כפל חישוב" בנתוני הייצוא משמעותית במיוחד במדינות מפותחות בהן חלק הייצוא שמקורו בייבוא הוא מעל 30%. "כפל חישוב" זה מאפיין במיוחד את מדינות גוש האירו שבו מרכיב הייבוא בייצוא הגולמי מגיע לכ-40% כתוצאה מהסחר הפנימי האינטנסיבי בין מדינות הגוש.

בהשוואה, שיעור הערך המוסף ביצוא של ישראל עמד בשנת 2009 על 77%, והיתרה (23% מהיצוא) נבעה מתשומות מיובאות. יש לשים לב שנתונים אלה לא כוללים את ענף היהלומים שבו שיעור הערך המוסף ביצוא של ישראל נמוך במיוחד ועומד על כ-10% בלבד. שיעור הערך המוסף ביצוא של ישראל (ללא יהלומים) דומה לממוצע במדינות מתפתחות (75%).

ייצוא גולמי של מדינה מסוימת לא בהכרח שווה לערך המוסף בייצוא של אותה מדינה. מכאן, תרומתה של מדינה מסוימת לסך הייצוא העולמי עשויה להיות שונה מהותית מתרומתה לסך הערך המוסף בייצוא העולמי. כך למשל, ייצוא היהלומים בישראל עמד ב-2012 על כ-15.5% מסך ייצוא הסחורות, אך הערך המוסף המקומי בייצוא תעשיה זו נאמד בכ-10% בלבד.

25 המדינות שתרומתן לסך ערך הייצוא העולמי הגולמי היא הגבוהה ביותר, נבדלות זו מזו במרכיב הערך המוסף בייצואן. בעוד שמרכיב הערך המוסף המקומי בייצוא של ארה"ב, רוסיה, הודו, אוסטרליה וברזיל הוא כ-90%, הרי בממלכה המאוחדת, בקוריאה הדרומית, בהולנד, בסינגפור, בהונג קונג, בבלגיה ובמלזיה שיעור זה הוא נמוך מ-60%.

פרופסור ישראל דרורי התייחס להשלכות של שרשרת הערך הגלובלית. לדעתו, למרות שישנם עדויות ליתרונות של ההשתלבות בשרשרת הערך הגלובלית כולל העלייה בתמ"ג לנפש, יש לשים לב לקשיים וחסרונות פוטנציאלים. הקשיים נעוצים בצרכי ההשקעה הגדולה בהון ומשאבים לבניית תשתית, ידע, מבנים ארגוניים, נהלים, כישורים ושירותים הנחוצים להשתלבות אפקטיבית ב-GVCs. חיסרון משמעותי הינו ברמת חלוקת העבודה הגלובלית העלולה להנציח נחשלות. לדוגמה, תעשיית הטקסטיל של בנגלדש מנציחה את נחיתותה בשרשרת הערך הגלובלית כיצרנית זולה. דבר זה עלול להביא לצמיחה מוגבלת, אי-צדק חברתי, זילות בחיי אדם ואף פגיעה בקיימות. לאחרונה קרו בבנגלדש מספר אסונות מזעזעים כתוצאה מרשלנות בשמירה על בטיחות, וזאת בגלל הלחץ להוזיל עלויות אם גם על חשבון חיי אדם.

מי מרוויח ומי מפסיד מהשתתפות ב-GVC? פרופסור דרורי סבור שספקי המשנה והסקטורים הקשורים בהם, החברות העל-לאומיות והצרכן המערבי, הם המרוויחים העיקריים מיכולתן של שרשרות הערך הגלובליות להציע מוצרים ושירותים זולים ביחס. המפסידים הם החלשים, העובדים במדינות מתפתחות שנתפסים ככוח עבודה זול ומתכלה. עובדים אלו ומשפחותיהם באזורים הכפריים ובשכונות העוני העירוניות הם המפסידים הנצחיים. לכן האתגר העיקרי ביצירת שרשרת ערך גלובלית צודקת יותר טמון בבניית שיתוף פעולה שייטיב עם כל המשתתפים בשרשרת הערך. הדבר כרוך בניהול נכון והתאמה אסטרטגית ותפעולית בין כל משתתפי ה-GVC, המחייב פתיחות, אמון והסכמה על אכיפת ערכים בסיסיים של זכויות אדם וקיימות סביבתית. במצבים רבים הגוף הדומיננטי ב-GVC שמקורו באחת הארצות המפותחות ינסה ויצליח לגרוף את החלק הארי של הערך המוסף הנוצר ולהותיר שולי ערך זעירים בלבד לגורמים שמקורם בארצות מתפתחות. ניתן לעיתים להתגבר על בעיה זו באם הממשלות במדינות המתפתחות ינקטו במדיניות ורגולציה המעודדות השתתפות ב-GVC המפנימה סיכונים פוטנציאלים אלה. במידת הצורך ניתן להיעזר בגופים וולונטריים בולטים (למשל קרן ביל גיטס) או מוסדות מימון בינ"ל (למשל הבנקים לפיתוח האזוריים כמו ה-Inter American Development Bank, African Development Bank ). גופים אלה יכולים לתרום למשל בתובנות וייעוץ שמטרתם העצמת חלקן של המדינות המתפתחות בערך המוסף הנוצר בשרשרות הערך הגלובליות או בנטרול/צמצום הסיכונים הכרוכים בהשתלבות ב-GVC.

בהתייחס לישראל, סקטור הטכנולוגיה מתאים במיוחד להשתלבות בשרשרות הערך הגלובליות כיוון שיש בו מקטעים רבים שניתן להשתלב בם. בנוסף, מוצרי אלקטרוניקה לצריכה אישית וביתית מורכבים מרכיבים רבים וניידים. ואכן, תעשיית האלקטרוניקה - כולל תחומי האינטרנט למיניהם ותקשורת הנתונים – נוחה לפעילות במסגרות של שרשרת הערך העולמית, ובהתאמה היצוא הישראלי רגיש לתנודות ברשתות אלה. הייצור הטכנולוגי הישראלי משמש חלק מתשומות של מוצרים ויתרונו בכך שהוא "מיוצא" לשרשרת הערך, ואינו תלוי בייבוא חומרי גלם הנחוץ לשם השלמת הייצור וייצואו.

עוד מדגיש דרורי שישראל אינה מדינת ייצור. הערך הגבוה המופק מהשתתפות בשרשרת הערך הגלובלית מקורו בערך המוסף הגבוה של תשומות מחקר ופיתוח ונכסים רוחניים. האתגר והמפתח להשתלבותה של ישראל בשרשרת הערך בצורה אפקטיבית, קשורים בשמירת יתרונה התחרותי של ישראל בכל הנוגע למחקר, פיתוח ונכסים רוחניים.

ד"ר רוני מנוס מדגישה שישראל היא מדינה בעלת מאפיינים המתאימים במיוחד להשתתפות במערכות GVCs. הדוח מסיק כי ישנם יתרונות ברורים לשילוב הייצוא המקומי במערכות GVCs. במיוחד מצביע הדוח על הקשר בין צמיחה כלכלית לשילוב ב-GVCs. בהינתן שסקטורים רבים בכלכלה המקומית מתאימים לכך, יש לבחון האם וכיצד ניתן לקדם את שילובה של ישראל בשרשרות ערך גלובליות בהתייחס לנושאים הבאים:

• שילוב במערכות GVCs מגדיל את תלות הייצוא הישראלי במדינות אחרות. כך למשל למשברים באזורים שהינם יעד ייצוא עיקרי של ישראל, כמו אירופה, עשויים להיות השלכות חמורות לכלכלה המקומית. בנוסף, שילובה של ישראל במערכות ה-GVCs עשוי להיות מושפע גם מדימויה של ישראל בעולם כמדינה שהסחר עמה ראוי ומקובל פוליטית. יש לכך השלכות מבחינת שימור וטיפוח מעמדה הפוליטי של ישראל.

• למרות שהערך המוסף בייצוא הישראלי (77%) הוא נמוך יחסית למדינות גדולות כמו ארה"ב (89%), הרי תרומתו של הייצוא הישראלי בכלל ושל הערך המוסף המקומי בפרט לכלכלה המקומית הוא משמעותי ביותר. נתונים עדכניים ממכון הייצוא הישראלי מורים כי משקלו של הייצוא ביחס לתמ"ג בישראל עמד בשנת 2012 על כ-38% והערך המוסף בייצוא לתוצר עמד על כ-29%. ניתן להשוות זאת עם נתונים בינלאומיים, המובאים בדוח, לפיהם התרומה של הערך המוסף בייצוא לתמ"ג במדינות מפותחות הוא כ-18% בלבד.

• השתתפות במערכות GVCs יכולה להיות מאופיינת כייצוא במעלה הזרם, במורד הזרם או כשילוב של השניים. למרות שהייצוא של ישראל, ככלכלה קטנה, מכיל מרכיב גבוה יותר של תשומות מיובאות בהשוואה לייצוא של כלכלת ארה"ב הגדולה, הרי ככלל ישראל מאופיינת בייצוא במורד הזרם. הדבר נובע בעיקר מהעובדה שהענפים עתירי הייצוא בישראל כמו שירותי טכנולוגיה עילית או תעשיית כרייה וחציבה נוטים לשמש כתשומות בייצור מוצרים בעוד הם עצמם נמצאים על-פי רוב בראשית שרשרת הערך ולא זקוקים לתשומות רבות. הנקודה החשובה כאן היא כי לייצוא במורד הזרם, כמו זה המאפיין כמה מענפי הייצוא החשובים של ישראל, יש פוטנציאל גבוה יותר ליצירת ערך מוסף מקומי בהשוואה ליצוא במעלה הזרם.

• לחברות על-לאומיות (TNCs) יש תפקיד חשוב בשילובן של מדינות במערכות GVCs. כפי שמדגיש הדוח, השקעות FDIs וכן סחר בינלאומי מבוצעים בעיקר על-ידי TNCs. מכאן, למעורבות, לצמיחה ולהצלחתן של טבע, אינטל וחברות על-לאומיות אחרות בישראל יש השלכות חשובות על השתלבותו של הייצוא הישראלי במערכות GVCs ועל יכולתה של ישראל להגדיל את הערך המוסף המקומי בייצוא. השלכה נוספת של תפקידן המרכזי של TNCs במערכות GVCs היא התלות במספר קטן של חברות גדולות שאליה עלולה ריכוזיות בייצוא להוביל.

יעקב ירון מתייחס גם הוא לריכוזיות הייצוא הישראלי. הוא מציין כי נושא סל ההטבות המוענק ליצואניות הגדולות במשק זכה לתשומת לב ציבורית רבה לאחרונה. לציבור התברר מהם סדרי הגודל של מענקי ההשקעות וההקלות במיסוי אשר מחלק הארי שלהן נהנו מספר מועט של יצואניות ענק וזאת בשעה שהועלו המיסים וצומצמו השירותים לכלל האוכלוסיה. אין מחלוקת על תרומתן של היצואניות הגדולות לכלכלת ישראל וברור כי חברות על לאומיות ימקמו את השקעותיהן במידה רבה בהתייחס לסל ההטבות המוצע להן במדינה המארחת. ואכן רק לאחרונה החליטה חברת אינטל למקם את השקעתה באירלנד ולא בישראל.

שאלת המפתח היא מידתיות סל ההטבות הקיים. האין הוא מופרז? הואיל והבעיה הינה סבוכה ורבת פנים נראה כי רק חישוב עלות-תועלת מקיף וכולל עשוי לשפוך אור על סוגיה זו. שיקולים שיש לקחת בחשבון כוללים בין השאר שיקולי הגדלת התעסוקה, סוגי ואיכויות התעסוקה שתתווסף, מיקום ההשקעה, ההשפעה על גידול הייצור המשני של ספקים מקומיים ומהות השדרוג הטכנולוגי הצפוי בייצור המקומי.

יש לציין שמדיניות עידוד הייצוא באמצעות מענקי השקעות והקלות מס הינה רבת שנים עוד מזמן שהחתירה לסגירת הפער שבין היבוא והיצוא בישראל נחשבה ליעד כלכלי ראשוני במעלה. אולם עתה, לאחר השגת יעד זה, זה מכבר, צפה השאלה האם לדולר של ערך מוסף בייצוא יש תועלת חברתית העולה בהכרח על דולר ערך מוסף המחליף יבוא ומיועד לשוק המקומי. התשובה לכך נראית שלילית.

שאלות נוספות צפות ומועלות עתה בהקשר עם גיבוש מדיניות מיטבית לעידוד השקעות. לדוגמא, האם ההתייחסות לחברה המייצאת בעיקר אוצרות טבע מקומיים כדוגמת כי"ל אמורה להיות שווה לחברה היכולה למקם את מפעלה גם בכל מדינה אחרת? נראה כי התקדים שנקבע לגבי מיסוי אוצרות הגז הטבעי שנמצאו בישראל יקבע ובצדק סל הטבות שונה במהותו ליצואני אוצרות טבע מישראל, המבטיח את חלקם הנאות והגבוה יותר של אזרחי ישראל ברווחיות הנובעת מייצוא אוצרות הטבע.

פרופסור אורן קפלן, דיקן ביה"ס למנע"ס, מציע פרשנות חברתית-תרבותית לאופי שילובה של ישראל במערכת ה-GVC. קפלן מדגיש שהערך המוסף של ישראל מקורו בתרומת ההון האנושי. הדבר מתבטא למשל בתעשיית ההייטק והמידע, הביו-טק, או תעשיות עתירות ידע המעוגנות במחקר אקדמי כמו הננו-טכנולוגיה. ישראל עדיין מאופיינת במחקר מדעי מעולה וקיימת הפריית גומלין בין התעשיה לאקדמיה המניבה המצאות וחדשנות. בשרשרת הערך העולמית יש תפקיד חשוב למחקר ופיתוח ושם גם מופק הערך המוסף העיקרי בשרשרות הערך. ישראל חייבת להשכיל ולהשתלב במקטע זה של שרשרת הערך.

לדעת פרופ' קפלן המורשת של העם היהודי, עם ללא מדינה במשך דורות רבים, אשר סבל מהתכחשות ורדיפות, הביא לכך שהמשאב העיקרי הוא ההון האנושי שאינו קשור למרחב פיזי. מורשת זו עברה גם לישראל, וכך בתחום ההשכלה הגבוהה למשל, אנו עדים להשתלבות טבעית בשרשרת הערך הגלובלית.

דוגמה מעניינת הקשורה להשתלבות ישראל בשרשרת הערך העולמית ואשר ניתן לעקוב באמצעותה אחרי המורשת של העם היהודי היא תעשיית היהלומים. תעשיה זו, שבחלקים מהותיים ממנה משולבים יהודים בתפקידי מפתח (במיוחד בבלגיה ובארה"ב, מרכזי היהלומים הגדולים בעולם) הגיעה לישראל לפני כ-60 או 70 שנה. בתחילה תעשיה זו השתלבה בשתי קצוות שרשרת הערך. צד אחד, ליטוש אבני חן, ומצד שני המסחר בהם. בשנים האחרונות לישראל אין כבר יתרון תחרותי בליטוש אבני חן ופעילות זו עברה למקומות אחרים. למרות זאת ישראל הינה עדיין שחקנית משמעותית בתעשיית היהלומים העולמית במיוחד בסחר ביהלומים.

פרופסור קפלן טוען שהשתלבות בשרשרת הערך העולמית מחייבת מדיניות יעילה וחכמה אשר פועלת לקידומה של ההשכלה הגבוהה בישראל. מצוינות במחקר ובפיתוח מותנית בהקצאת משאבים מתאימה המעודדת חדשנות טכנולוגית ומדעית. קברניטי המדינה חייבים להשכיל ולהבין את היתרונות העצומים הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך של השתלבות בתחום העילי של שרשרת הערך העולמית, דבר הניתן להשגה אך ורק באמצעות פיתוח הון אנושי.