מותב ועדת האכיפה המנהלית של רשות ניירות ערך אישר (יום ד', 26.6.13) את הסדר האכיפה שנחתם בין הרשות ובין אשר ויטנר.

בראשות הוועדה עומדת השופטת בדימוס ברכה אופיר תום, וחברי המותב בתיק הם עו"ד רוני טלמור ורו"ח אייל נייגר. ד"ר אילנה מודעי, מנהלת האכיפה המנהלית, ועו"ד טל אמיר ממחלקת אכיפה מנהלית, ייצגו את רשות ניירות ערך בתיק מנהלי זה.

במסגרת ההסדר הוטל על ויטנר קנס בגובה של 250,000 שקל. זהו הקנס הגבוה ביותר אשר הוטל על אדם יחיד מאז ועדת האכיפה המנהלית החלה לפעול.

בפרשה זו הוגש כנגד ויטנר כתב טענות מנהלי, ועם חתימת הסדר האכיפה הופסק ההליך המנהלי כנגדו והתיק המנהלי נסגר בתנאי. על-פי הסדר האכיפה הודה ויטנר בעובדות ובהפרות הנזכרות בכתב הטענות והסכים ליטול על עצמו את הקנס.

ויטנר משקיע בניירות ערך ומשמש סוחר יום. הסדר האכיפה מייחס לויטנר ביצוע של 602 עסקות עצמיות בהיקף של כ-3.8 מיליון שקל, אשר השפיעו על שער ניירות הערך במניה ובאופציה של חברת די מדיקל אינדסטריס. הפעילות המפרה נמשכה במשך שנה ושלושה חודשים, בין 2011 ל-2012. בעסקות אלה מכר וקנה ויטנר בו-זמנית מחשבונות בנק אשר היו בשליטתו ובניהולו הבלעדי.

בפעילותו ובדפוס פעילותו בימי המסחר פעל ויטנר על-מנת לייצב שער המניה/אופציה ובכך מנע ירידתו. בחלק מן המקרים העלה את השער בפעילות זו ואף השפיע על מחזורי המסחר. בכך השפיע על שער המניה והאופציה של חברת די מדיקל.

המותב קבע כי מספרן והיקפן של ההפרות בתיק זה ביחס לתיקים המנהליים הקודמים מחייבים הטלת קנס על המשיב, העולה באופן משמעותי על זה שהוטל על-ידי מותבי הוועדה בעבר בעניינים דומים, בהם הוטלו עיצומים של לא יותר מ-50 אלף שקלים.

הוועדה באנלוגיה לפסיקה ביחס להסדרי טעון במישור הפלילי סברה כי לאור העובדה שחלק מהותי מן ההליך בתיק זה כבר התנהל, הוגשו כתבי טענות מצד שני הצדדים והתיק עמד לפני שלב הטעון בעל פה בפני הוועדה, הרי שיש לתת לכך משקל בהחלטה האם להתקשר בהסדר אכיפה ועוצמת עונש שיש להטיל במסגרתו, וכן להביא בפני הוועדה את הנימוקים המיוחדים בתיק הנדון לעניין זה.

לעניין העונש קבעה הוועדה כי הסכום עליו הוסכם במסגרת הסדר האכיפה הינו סביר ואין לומר כי הרשות הקלה עם המשיב באופן חריג, על-אף שניתן היה לצפות כי העיצום הכספי בגין ההפרות בהן הודה ויטנר, בנסיבות התיק, יהיה גבוה יותר.

לסיום העירה הוועדה כי התיק שבפניה הוא האחרון מבין התיקים שנפתחו בשנת פעילותה הראשונה של הוועדה. בתקופה זו נקטה הרשות מדיניות זהירה בהיקף הענישה המתבקשת. תקופה זו חלפה, ומעתה על הוועדה להביא בחשבון את מלוא פוטנציאל האכיפה - וההרתעה - שהמחוקק נתן בידה.