"יש מקום להתחשב במסגרת שיקולי הענישה בייחודיותה של קבוצת ה'בגירים צעירים'. חשוב להבהיר כי אין בקביעתנו זו כדי לקבוע כי בגזירת עונשם של קבוצה זו, יש לשקול שיקולים זהים לאלו של קטינים. יחד עם זאת, על בית המשפט בקובעו את עונשו של 'בגיר צעיר' לייחס לגילו משקל משמעותי. במסגרת זאת, עליו לשקול בין היתר את קרבתו לגיל 18, ההשפעה האפשרית של מאסר בפועל על שיקומו ומצבו הנפשי, ובגרותו. הכול כעולה מתסקיר המבחן שיוגש בפניו בטרם גזירת העונש".
כך קובע לראשונה (יום ג', 25.6.13) שופט בית המשפט העליון,
סלים ג'ובראן, בהסכמת השופט
אורי שהם. דבריו מתייחסים לבני 21-18 - מי שכבר אינם קטינים, אך מבחינות חוקיות מסוימות עדיין אינם נחשבים לבוגרים לחלוטין.
ג'ובראן מציין, כי חלקם של בני 24-19 בהרשעות פליליות כפול מחלקם באוכלוסיה. בני 19-18 מהווים רק 1.5% מכלל תושבי ישראל, אך חלקם בין המורשעים הוא למעלה מ-10%. עוד הוא מצטט מחקרים המלמדים, כי המניעים לביצוע עבירות אצל קבוצת ה"בגירים צעירים" דומים למניעים של קטינים, ובראשם לחץ חברתי והתחברות לקבוצות עברייניות. מחקרים אחרים מלמדים על הנזק הפסיכולוגי הכבד שגורם מאסר לעבריינים שמתחת לגיל 25 ועל הנזק שנגרם לסיכויי השיקום שלהם.
עוד מזכיר ג'ובראן, כי המחוקק קבע שיש לקבל תסקיר של שירות המבחן לפני גזירת עונשיהם של בני 21-18, ובכך קיימת חפיפה לנוהג הקיים לגבי קטינים. לבסוף הוא מציין, כי מספר מדינות כבר הכירו בכך שקיימים שיקולי ענישה מיוחדים ל"בגירים צעירים".
השופט
יצחק עמית הסכים עם התוצאה אליה הגיע ג'ובראן, אך הסתייג מקביעת קטיגוריה נפרדת של "בגיר צעיר". לדעת עמית, ייתכן שעל המחוקק לתת את דעתו לסוגיה זו. "גילו הצעיר של נאשם היה מאז ומתמיד אחד משיקולי הענישה, וגם כיום אין מניעה להתחשב בו כנסיבה נוספת בעת גזירת הדין, אך לא כמעין 'קטיגוריה' חדשה ונפרדת של בגיר-צעיר", סבור עמית.
ביהמ"ש העליון הקל בעונשו של מערער בן 20, אשר הודה והורשע בחבלה בכוונה מחמירה, בתקיפה בכוונה מחמירה ובשיבוש מהלכי משפט בעקבות קטטה בה היה מעורב לפני שנתיים. בעוד בית המשפט המחוזי גזר עליו 22 חודשי מאסר, קבע ביהמ"ש העליון שיש להסתפק ב-18 חודשי מאסר - בעיקר בשל גילו.
