|
פרידלנדר. זעקת התובע [צילום: בוצ'צ'ו]
|
|
|
|
השופט שלמה פרידלנדר קבע לאורך 25 עמודים, כי בית הספר עשה את כל הדרוש ולא נהג ברשלנות. אך אז הוא אומר: "שאלתו-זעקתו של בא-כוח התובעים, כיצד ייתכן שהתובע יסבול 'מסכת קבועה ומתמשכת של התעללות קשה ביותר כולל התעללות מינית', בעוד 'בית הספר לא היה יודע דבר', וממילא לא נחלץ לכל פעולה - לא נתנה לי מנוח. לאחר ששבתי והפכתי בדבר, נמצא לי כשל מערכתי באי-נקיטת אמצעים יזומים לצורך מעקב פעיל אחרי שלומו של התובע". במילים אחרות: פרידלנדר חיפש מתחת לאדמה את העילה להעניק לתובע פיצוי. זה בהחלט אנושי, אך דומה שאין זה עולה בקנה אחד עם חובת האובייקטיביות של השופט. יתרה מזאת: פרידלנדר פוגע בצורה משמעותית בוודאות המשפטית, כי מעתה חשוף כל בית ספר לכך ששופט כלשהו ימצא עילה מקורית לחייבו בפיצויים גם במקום בו לא התרשל.
|
|
|
|
המדינה ורשת ישיבות בני עקיבא ישלמו מיליון שקל לתלמיד ישיבה תיכונית, אשר לקה בסכיזופרניה בעקבות התעללויות שנמשכו שלוש שנים וכללו גם התעללות מינית. כך קבע (3.5.13) שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שלמה פרידלנדר.
פרידלנדר אומר, כי לא הוכחה רשלנות של סגל המורים בטיפול בילד, שכן הם לא ידעו על הרוב המכריע של המקרים - בין השאר משום שהילד לא התלונן. כאשר נודע להם על ההתעללויות, הטיפול היה תקיף ונאות,ולא הוכח שטיפול תקיף עוד יותר היה מונע את ההתעללויות. ואולם, פרידלנדר מטיל את האחריות על הסגל משום שלא קיים את הוראת חוזר המנכ"ל - ליזום שיחות אישיות עם התלמידים.
הילד בו מדובר הגיע ממשפחה עמוסת בעיות ומעוטת תפקוד, הוא היה מופנם ומבודד חברתית. אחותו כבר סבלה מסכיזופרניה והאם היא שהתעקשה לשלב אותו בחינוך רגיל. המשפחה הייתה מוכרת לגורמי הרווחה בעיר מגוריה, אך הללו לא העבירו את המידע להנהלת הישיבה התיכונית. למרות זאת אומר פרידלנדר, כי אם היו המורים מקיימים את החובה לנהל שיחות אישיות יזומות עם התלמידים - קרוב לוודאי שהיו מבינים שמדובר בתלמיד בסיכון מיוחד והיו משגיחים בצורה קפדנית יותר על המתרחש בעניינו.
פרידלנדר קבע, כי המדינה תשא ב-70% מהפיצוי ורשת הישיבות ב-30%. הוא גם קיבל את הודעות צד ג' ששלחו המדינה, הרשת וחברת מגדל (שביטחה אותה) לשלושת התלמידים לשעבר שהתעללו באותו תלמיד. בשולי פסק הדין מעיר פרידנלנדר, כי יש מקום לשקול הפעלת מאבטחים בחצרות בתי הספר בזמן ההפסקות (במקום השגחה של מורים), והוא קורא למחוקק לקבוע פיצוי לתלמידים במקרים דומים, אשר לא יהיה מותנה בקביעת אחריותם של בית הספר והמורים.