מניין המידע?

איתי פרי: "לא רבים יודעים, שבישראל נחקק לפני 9 שנים חוק נתוני אשראי, המאפשר לקבל מידע על מצבו הפיננסי של כל אדם, במגבלות מסוימות. הציבור הרחב אינו מודע לקיומו של חוק זה. הגופים היחידים המנצלים חוק זה הם, כנראה, הבנקים המקבלים מידע על כל לווה. החלטנו לנצל חוק זה למטרות עסקיות חוקיות שלנו".

מי אתם?

פרי: "אביעד כפיר, שמואל פינברג ואני, שלושתנו בני 32, בוגרי המכללה למינהל. נפגשנו במכללה, ועם סיום הלימודים וקבלת תואר ב.א. החלטנו לעשות עסקים יחד. אנחנו עוד צעירים, רק אביעד נשוי. הפנו את תשומת לבנו לחוק נתוני אשראי, ולאפשרויות העסקיות הגלומות בו. קיבלנו חוות דעת מעורך-דין, מה מותר לנו לעשות במסגרת החוק. למדנו במשך שנתיים את השוק ואת האפשרויות".

האם מותר לכם, כאנשים פרטיים, לקבל מידע פיננסי-כלכלי על אזרחי ישראל?

פרי: "ישירות – לא! בישראל לא קשה לקבל נתונים עסקיים על חברות, אך לגבי אזרחים פרטיים, המצב שונה. אסור לאסוף מידע ללא רישיון ממשלתי. רק שתי חברות קיבלו רישיון – דן את ברדסטריט ו-BDI".

מהם מקורות המידע של שתי החברות?

פרי: "הבנקים מוסרים לדן אנד ברדסיט מידע על המחאות חוזרות, על חריגות מהאשראי ועל לווים המפגרים בהחזר הלוואה. חברות כרטיסי האשראי מוסרות מידע דומה. בנק ישראל מדווח לדן את ברדסטריט על חשבונות מוגבלים. גם חברות הסלולרי וחברות ביטוח מדווחות על לקוחות בעיתיים. חומר גלוי אפשר לקבל מכונס הנכסים הרשמי, על אנשים שנקלעו לבעיות ומונה להם כונס".

המידע מגיע לחברת דן אנד ברדסטריט. איך הוא עובר אליכם?

איתי פרי: "לפני מספר חודשים חתמנו על הסכם עם החברה, שלפיו תעביר באמצעותנו מידע על מצבם הפיננסי של אזרחים. לאחר מכן הקמנו את קרדיט סקור, ולפני חודש התחלנו לקבל פניות מאזרחים".

איך זה עובד?

פרי: "הלקוח, לרוב בעל דירה המבקש להשכירה, נכנס לאתר שלנו באינטרנט ומוריד טופס, שבו פרטיו האישיים, וכן פרטי האדם שהוא מבקש עליו מידע. בעל הדירה מחתים את הטופס בסניף רשות הדואר, לאחר שהזדהה. אחר הוא מעביר לנו את הטופס בפקס או באי-מייל".

אפשר גם בלי לגשת לדואר?

פרי: "אם עורך הדין של בעל הדירה ממלא את הטופס, הוא יכול לשולחו ישר אלינו, עם חתימתו".

מה קורה אז?

פרי: "אנחנו מעבירים את הטופס לדן אנד ברדסטריט ומבקשים את המידע. התשובה נשלחת ללקוח".

זה ודאי לוקח הרבה זמן, ובינתיים עלול בעל הבית להפסיד את השוכר, גם אם הוא אדם הגון!

פרי: "מה פתאום?! הלקוח מקבל את הדוח המפורט בתוך מספר שעות. בעולם של מחשבים ואינטרנט, הכל עובד מהר מאוד!"

מה כתוב בדוחות?

פרי: "איננו יודעים. איננו חברה מורשית, ואסור לנו לראות את תוכן הדוחות. אנחנו רק חברה לאספקת שירותים. אפשר רק לומר, שכל דוח מכיל את ההיסטוריה הפיננסית-בנקאית של האיש המבוקש - האם פיגר בפרעון הלוואות, האם הגיש תביעה כוזבת לחברת הביטוח, האם לא שילם את חובותיו לחברות הטלפונים, האם ננקטו נגדו בעבר או בהווה הליכי כינוס נכסים, וכן הלאה".

ברור, שמידע מעין זה הוא אוצר בלום בשביל כל מי שמבקש להשכיר דירה, וחושש משוכר בעייתי, שיפגר בתשלום שכר הדירה, או גרוע מכך: יסרב לפנותה בתום החוזה. לא פלא שיש הרבה מאוד פניות. כ-30 אחוז מהפונים הם בעלי דירות בתל אביב. פונים גם מירושלים, מחיפה, מבאר שבע, ממודיעין, מהקריות ומערים אחרות.

לעיתים, פונים גם מוכרי דירות, המודאגים מהאפשרות שהקונה יפגר בתשלום בעד הדירה. כאן הבעיה חמורה פחות, כי הקונה יודע שכל עוד לא ישלם את מלוא המחיר, לא יוכל לקבל את המפתחות. אבל תמיד יש חשש מקונים בעיתיים, היכולים לפגר בתשלומים, למשל.

יש גם בעיות מסוג אחר לגמרי. מספר פרי:

"לפני מספר ימים פנה אלינו תל אביבי, ובפיו הסיפור הבא: בבעלותו דירת-גג ברחוב דיזנגוף פינת בר-כוכבא. באחרונה התלוננו השכנים על פעילות רבה ובלתי מוסברת: אנשים נכנסים בלי הרף לדירה, ויוצאים עם שקיות קטנות בידם. בעל הדירה איתר דירה ממול, נכנס, השקיף וגילה, שבמרפסת הדירה שלו גדלים שיחי מריחואנה! הוא הזעיק את המשטרה, שפשטה על הדירה ועצרה את השוכר. בעל הדירה זרק מיד את השוכר. עתה הוא מחפש שוכר חדש. למוד ניסיון, ביקש מאתנו מידע על מועמדים לשכירות".

מידע על שוכר-בכוח עולה 150 שקל (דן אנד ברדסריט מקבלת חלק לא-גדול מהסכום). אפשר לבקש מידע גם על עד ארבעה ערֵבים. המחיר כמובן עולה: מידע על השוכר פלוס שני ערבים עולה כ-400 שקל.

יש תוכניות לעתיד?

איתי פרי: "חוק נתוני אשראי מאפשר לחברות מורשות לקבל מידע על לקוחות בשלושה תחומים נוספים: מתן אשראי (פעילות זו חביבה מאוד על הבנקים), גביית חובות ויחסי עובד-מעביד. כשנתבסס, ניכנס גם לתחומים אלו".

רגע, מה זה מידע על יחסי עובד-מעביד?

איתי פרי: "החוק מאפשר למעביד, במגבלות מסוימות, לקבל מהחברה המורשית מידע על עובדיו, האם הם מהימנים, ישרים וכדומה".

זה מזכיר קצת את סיפורי האח הגדול!

איתי פרי: "לא נורא. בארצות הברית, יכולים בנקים, מעסיקים ואנשי עסקים ואחרים לקבל מידע פיננסי מפורט על כל מי שמבקש לקנות רכב או דירה. האפשרויות בישראל מוגבלות בהרבה".