בית המשפט המחוזי בתל אביב קובע לראשונה (4.4.13), כי חייל ששירת בשטחים בזמן האינתיפאדה הראשונה סובל מפוסט-טראומה ויש להכיר בו כנכה צה"ל. בית המשפט מותח ביקורת קשה על התנהלותו של אגף השיקום במשרד הביטחון בנוגע לתובע.
התובע שירת בשנים 1993-1990 ביחידת חי"ר. בשנת 1998 נקבע לו פרופיל 21 בשל דיכאון ושימוש בסמים, ובשנת 2003 אובחן בידי מכון פריד כסובל מפוסט-טראומה. ההליכים המשפטיים בעניינו של החייל נמשכים מזה עשר שנים, וכוללים החלטות וערעורים שהגיעו עד לבית המשפט. בסופו של דבר דחה משרד הביטחון את תביעתו, הן בשל התיישנות והן לגופה.
השופט
יצחק ענבר אומר, כי החייל נחשף לאירועים קשים, כגון ירי בנער פלשתיני שהסתיים במוות, ירי בנער שברכו רוסקה ופיצוץ בית שאליו נמלט מבוקש. ענבר מדגיש:
"אין אנו נוקטים עמדה בשאלת הצורך הביטחוני בפעילות שביצעה יחידתו של המערער או בשאלת צדקתה המוסרית, כשברקע, אין לשכוח, תקופת האינתיפאדה הראשונה, המשופעת אירועים חבלניים, כאשר חיילי צה"ל סופגים פגיעות פיזיות, יידוי בקבוקי תבערה ואבנים. שאלות אלו אינן רלוונטיות. השאלה היחידה הצריכה הכרעה לצורך בחינת עניינו של המערער היא, האם מדובר באירועים או מצבים קטסטרופאליים באופן חריג, העלולים לגרום מצוקה ניכרת כמעט לכל אדם, שלא לדבר על בחור צעיר בן כ-19. על שאלה זו יש להשיב, כאמור, בחיוב".
ענבר קובע: "לא זו בלבד שהיה בכוחן של החוויות שאותן חווה המערער במהלך שירותו הצבאי כדי לחולל פוסט-טראומה, אלא שמצוקתו של המערער בשל חוויות אלו חרגה מעל ומעבר ל'מצוקה מוסרית', והתבטאה בתחושה של חוסר אונים, ניתוק רגשי, אפאטיות, שינה מרובה, דיכאון ועוד". הוא קובע, כי החייל אכן סובל מפוסט-טראומה, וזאת לנוכח חוות הדעת של מכון פריד שנערכה לצרכים רפואיים. הוא דוחה את חוות דעתו של המומחה מטעם משרד הביטחון, ד"ר בקר, אשר נערכה לצרכים משפטיים ואשר התגלו בה סתירות מהותיות.
על התנהלותו של אגף השיקום אומר ענבר: "ועדת הערעורים לא נתנה את דעתה על פרטים מהותיים בחומר הראיות, שיש בהם כדי לשנות את קביעותיה... כך גם התעלמה הוועדה לחלוטין מדרך העקלתון שבה פסע מומחה המשיב במקרה דנן, עת הסיט בחוות דעתו השנייה את מרכז הכובד משאלת קיומה של טראומה לשאלת קיומם של תסמיני הטראומה, וזאת כאשר הבדיקה שערך למערער כשש שנים קודם לכן הייתה שטחית ודלה. בתוך כך לא ייחסה ועדת הערעורים כל משקל לעובדה שממצאיהם של רופאי מרכז פריד לא נעשו לצורך ההתדיינות אלא לצורך טיפול רפואי במערער, אשר נמשך שלושה חודשים תמימים בתנאי אשפוז".
השופטת ד"ר
דפנה אבניאלי מוסיפה ומתייחסת לדבריו של בקר בחוות דעתו הראשונה, ולפיה החייל כלל לא שירת ביחידה קרבית: "התעלמות ועדת הערעורים מטעות בסיסית שנפלה בחוות דעתו של ד"ר בקר ונכונותה לסמוך על קביעותיו בשתי חוות הדעת, גרמו לעיוות דין - לא פחות". המדינה חויבה לשלם הוצאות בסך 58,000 שקל.
